זירת פשע

"הלו, משטרה?" קולו היה לחוץ מאוד ומלא דאגה, כאילו משהו נוראי אירע לו. קולו וידיו רעדו, אך הוא הצליח להחזיק מעמד עד שהאישה שעמדה מאחורי הקו ענתה לו.
"כן, יש בעיה?" קולה, לעומתו, היה רגוע, והיה ניתן להבין שהיא הייתה אדם בעל סבלנות, מוכנה להקשיב לכל בעיה ולהגיש כל עזרה שניתן. הוא הודה לאלוהים על כך שזו מי שענתה לו. הוא ידע שהמשטרה לא הייתה מתחשבת, ושלשוטרים לא היה אכפת מה קורה בחוץ ומי צריך עזרה.
"היה… היה פה רצח!" הוא צעק ועיניו התמלאו דמעות. 'היא הייתה כל כך יפה,' חשב לעצמו.
"רצח?!" האישה התפלאה. "מהר, מה הכתובת? אשלח לשם כמה שוטרים ואמבולנס, ולאחר מכן אתקשר לאחד הבלשים שלנו. אוף, לעזאזל! בדיוק הוצאנו אותם ליום חופש."
הוא עטף את השפורפרת חזק בידו. "לא אכפת לי! אני אוהב אותה והיא חשובה לי ועכשיו יכול להיות שהיא איננה!" הוא צרח לתוכה והאישה כמעט נפלה מהכיסא המרופד שלה.
"בסדר. השוטרים והאמבולנס יגיעו בעוד דקות ספורות, זה לא נראה רחוק מתחנת המשטרה," היא אמרה ושפשפה את מצחה בלחץ.
"תמהרו!" הוא אמר וניתק. היא נשארה במעט הלם ממה שקרה, מעולם לא יצא לה לקוח תוקפני ומודאג כל כך.
השוטרים הגיעו מהר לזירת הפשע, ומיד אחריהם האמבולנס. ארבעה רופאים יצאו עם אלונקה כתומה בעלת רצועות אפורות ורצו לכיוון הקהל שהספיק להתאסף שם. הם נעצרו למראה המחריד של המטריה השבורה והדוממת ששכבה על המדרכה.