חברים טובים

הם למדו יחד באותה הכיתה.הוא היה חרוץ ושקדן. המחברות שלו היו תמיד מסודרות ולמבחנים הוא תמיד התכונן והצליח.דודו החבר הטוב , כמו אח לו, היה הליצן של הכיתה . הסיוט של המורים.כשהיתה המורה אומרת , דודו אני אוציא אותך , אלה היו מילות הקסם. בטח בטח ובטח שמחוץ לכיתה הרבה הרבה יותר נעים. הוא הולך לשבת אצל החבר שלו המאבטח , יורי.ולפעמים הוא מנמנם לו קלות בבוטקה שלו. אף אחד לא יודע . דודו אבל יודע כבר מזמן שכלום לא ייצא ממנו.מקסימום הוא ילך לעבוד באגד. אבא שלו נהג אגד וגם שני אחיו הגדולים.
שלומי , זה כבר סיפור אחר. הוא הבן הבכור והיחיד. אמא שלו היתה עולה חדשה מצ'כיה. לא ידעה מלה בעברית. קצת רומנית וצכית. אפילו אידיש לא ידעה .אבא שלו נהרג בתאונת דרכים עוד כשהיה תינוק.. אמו הלכה לעבוד בניקיון כדי להתפרנס. ושלומי כשגל היה נזר הבריאה בעיניה. אין , אין כמו שלומי, הכי חכם ומוכשר ויפה ומקסים. דאמא של שלומי , לא התחתנה בשנית וכל חייה היה שלומי ורק שלומי.
חברות הנפש של שלומי עם דודו , ממש לא נראתה לה טוב בעין. היא ניסתה פעמים רבות לדבר על ליבו, שימצא לו חבר ברמה קצת יותר גבוהה , לפחות ילד שלומד ומקדיש ללימודים יותר מאשר דודו , שכל הילדים היו צוחקים מהבדיחות שלו אבל ידעו שהוא אפס מבחינות רבות. אבל שלומי אהב את דודו, ועזר לו, נתן לו את המחברות שלו כדי שיעתיק ולחש לו בבחינות את התשובות הנכונות. אבל כל זה לא ממש עזר. כי בכתה ה הוא נשאר כיתה .
שלומי נהיה עכשיו מופנם יותר. אף חבר בכיתה לא היה לו. והוא התגעגע מאד לדודו. ככה עברו השנים. ודודו לא המשיך לתיכון העירוני.
בסוף התיכון , מצוייד בבגרות , התגייס שלומי. הוא ביקש לצנחנים. אמו לא הסכימהד. העורך דין שאצלו בבית עבדה בניקיון,כתב מכתב ללשכת הגיוס , נוגע ללב ומכמיר לב. אבל שלומי לא ויתר.ובסוף הוא התגייס לצנחנים כמו שרצה . דודו סיפר שיש לו טיקיםד. גם אסתמה ועוד שלף מהמותן כל מיני תחלואים ואפילו הביא אישורים רפואיים מתאימים ושוחרר מיד על רקע רפואי .
וגם כאן התחיל הקרע בין שני החברים הטובים .
שלומי התגלה כמורעל רציני של הצבא , ודודו זילזל בו, בכומתה ובנעליים הצבאיות המרובבות.שבועות שלמים הוא לא היה מגיע הביתה ואמו כססה את צפרניה. בינתיים לדודו היו שלל חברים ואת שלומי כמעט ולא ספר…
עכשיו לדודו כבר היתה חברה . הוא עבד כשוליה במוסך של אגד. היה יוצא לבלות עם החברה , ועם החברים . הם למדו לשחק פוקר. וערב ערב היו נפגשים ומשחקים בבית של אחד החברים , שגר אצל סבתו. הזקנה היתה פורשת לישון בשמונה בערב . הם היו עושים לה בייבי סיטר , ככה אמר לאמו. כששלומי בא , היחס כאמור היה פושר , החברים גם הם לא גוייסו ואחדים גם מבוגרים מהם.תחומי הענין היו שונים כמובן .אבל עדיין היה משהו ולא ויתרו על מעט הידידות שנשארה .
כשהיה בן עשרים , התחתן דודו עם בת השכנים שהיתה מבוגרת ממנו בארבע שנים. בחורה נאה, עובדת בחנות ממתקים וסבתא שלה הורישה לה דירה חדשה במגדל מגורים מפואר. מה צריך יותר מזה ? שאל וענה דודו לחברים המופתעים .
החתונה היתה מפוארת. הכלה היתה יפה…השמלה מהממת , החתן גם נראה בוגר בחליפה של בגיר. הם נסעו לרומא לירח דבש, ודודו כבר התגעגע לחזור. הביתה , לחברים למשפחה.
בחודשים הבאים היו החברים מגיעים אליהם הביתה , לדירה החדשה, המפוארת עם הספות הירוקות מעור והשידות והמנורות , הכל בטוב טעם , בטעם של טובה אשתו שתחייה .
ערב ערב בלאגן , רעש,עשן סיגריות בקיצור בית קפה .
טובה כעסה, התלוננה, קיטרה , בכתה , רקעה ברגליה התחננה , לא עזר כלום ושום דבר.החברים יותר חשובים משלום בית.
את רוצה ? טוב
את לא רוצה? אני הולך , ישאר לך בית נקי והרבה שקט.
יום אחד סיפרה לשלומי , שהיה כבר איש סודה, שהסידור הזה ממש לא לרוחה . הוא ניסה לדבר על ליבו של דודו, שאולי ילכו לבתים אחרים….אבל דודו ממש לא הסכים.
לא טוב לה שתלך.
טובה כבר היתה בהריון. היא אמרה לו, שהיא הולכת לעשות הפלה ואז יתגרשו. את הדירה כמובן לא יחלקו . זה ירושה שלה . ברור.
לפתע נפל האסימון. דודו נבהל. הוא רצה את הילד ולא רצה להתגרש. הם הלכו ליועץ נישואין שאמר להם בדיוק מה שלומי אמר להם בחינם . פעם תלכו לבית הזה ופעם לבית האחר כך שלא יהיה העול רק בבית של דודו וטובה .
ואכן נולד להם בן חמוד, מתוק כמו כל התינוקות בעולם . רק דודו היה עכשיו שפוט של התינוק הזה. אפילו פוקר לא עניין אותו כלכך . וטובה ? היא היתה בעננים. היתה יוצאת לקוסמטיקאיות,למספרה לשופינג . תלכי ,תהני היה אומר לה , קונה לה זהב ויהלומים והאהבה פרחה , רק שלטובה היה המון זמן פנוי והיא קיבלה הרבה מחמאות ומצאה לה מאהב ,איש מבוגר שיודע להעריך אותה .
כשהיה יושב דודו לשחק והתינוק בחדר השני ישן שנת ישרים. היתה באה טובה אליו מרפרפת בשפתיה האדומות על לחיו ולוחשת שהיא הולכת להפגש עם חברות. אולי ילכו לסרט. דודו שמח, שתהנה ,גם לה מגיע.
ואז היתה טובה לוקחת את התיק, לא שוכחת את החפיסה של הקונדומים ויורדת בשקט לחניה. מתניעה ויוצאת משם.
אף אחד לא יודע , אף אחד לא שומע. היא מאושרת עכשיו,באיזה שהוא מקום היא מסופקת . הבעל המפונק שלה יושב עם חבריו , בפעמים האחרונות היו לו הפסדים, אבל היא מקווה שהוא יתעשת. הסיוט שלה שיפסיד את הבית שלה , כבר שמעה סיפורים מזעזעים כאלה .
שלומי החבר הטוב, השפוי של דודו, רק הוא ידע על המאהב הסודי של טובה . היא סמכה עליו.
ידעה שלא יבגוד בה אף פעם.ושלומי החזיק את הגלף הזה קרוב קרוב לחזה .
מי יודע? אולי פעם זה יעזור לו באיזה שהוא שלב בחיים .