"יום אחד את תהיה שרקנייה"

זה סיפור אמיתי .ישן נושן.
ילדה קטנה , שמדברת רק עברית, ושכנה מבוגרת, שיודעת רק גרמנית.
והן מתקשרותצ. מדי פעם היא נזכרת בעוד איזה מלה משובשת…והילדה גועה מצחוק…
כי זה מה זה מצחיק…בקושי היא מצליחה להבין. אבל שוקולד היא אוהבת מאד.
השכנה לפעמים מבקשת אם לא קשה לה להוריד , מהקומה העליונה, במדרגות את הזבל.
והיא , הקטנה, עושה זאת בחפץ לב.למה לא? צריך לעזור לזולת.כבר ידעה את זה מזמן. גם בגן דיברה על זה ציונה הגננת.
כשעלתה אליה למעלה, אמרה לה גב' נדלר, "בואי מיידלה, תראי את הטפיח," ,שטיח כנראה".
ואכן הבית היה מסודר,המיטה הרחבה עם הכסתות הוורודות, השידות העתיקות, עם שלל התמונות ממוסגרות בשחור לבן, השטיח האפגני האדום עם השנצים הדקים. קערת הקריסטל המבריקה והמנצנת, עם פרות הדר ובננות.הפסנתר החום הישן, שמזמן מזמן לא נפתח ועליו עוד תמונות מונחות של הוריה בשחור לבן, תמונה עם מסגרת מוזהבת , שלה ושל בעלה ביום החתונה. והיא רזה וגבוהה , שערה בהיר כחיטה, והינומה מתחרה לבנה ארוכה מונחת על ראשה.
והחתן , עם פסוקת לימין בשערו השחור ושפם כמו של רט בטלר בסרט שאהבה "חלף עם הרוח."
והיא ראתה הכל , כאילו שהיא במוזיאון.לפי עניות דעתה, אז כבר היתה בסוג של ארמון ,כמו שתראה עוד בבגרותה בטיולים באירופה.
ואז היא שואלת ומתעניינת , איך בבית ספר..
את אוהבת ללכת ללמוד?
והיא עונה שבדרך כלל אוהבת לחלום בבית הספר , את ההפסקות היא יותר אוהבת , עם החברות,
ובמבחנים בחשבון היא תמיד מעתיקה.ועוזרת לילדים בציור ובחיבור.
ומה את קוראת עכשיו? היא שואלת שוב
"מסביב לעולם בשמונים יום" של ג"ול וורן.
וגב נדלר אומרת שקראה אותו בצרפתית.
את כל השיחה הזאת הן עושות הרבה עם צחוק והרבה הרבה בעזרת הידיים.
לא תמיד גב" נדלר מצליחה להבין וגם היא לא … אבל הן מסתדרות.
גב" נדלר חושבת שהיא מצחיקה. שיש לה חוש בימתי… "יום אחד את תהיה שרקנייה‎"…כלומר שחקנית בשפתה המשובשת.
כשבגרה , הלכה לעבוד כפקידה בתנובה .
לא שחקנית ולא אמנית, גב" נדלר טעתה בגדול. אולי קצת חוש הומור ורצון להצחיק, ישלה גם פה ושם קטעי בידור…שלה , ספונטניים, אבל מעבר לזה, בחורה רגילה ביותר.אחת מני רבות, כמו הפרחים הצהובים האלה באביב , הסביונים…
גב" נדלר כבר היתה , אשה ממש זקנה, אולי כבר בת שמונים, עדיין הצליחה לרדת במדרגות בעזרת המקל. חובשת כובע רחב תיתורת לבן עם סרט שחור, מאופרת כמו שחקנית קולנוע.לעולם היא לא תשכח למרוח את שפתיה באודם אדום עז, והולכת בשכונה , פוסעת לאט לאט.כי הרופא שלה ד"ר ליכטוולד אמר שהיא צריכה קצת להזיז את עצמה, ולא לשבת כל היום ולקרוא ספרים ומגזינים.העוזרת שלה , אווה היתה עושה לה קניות. בעלה אדון נדלר הלך לעולמו כבר בשנה שעברה, אלוף נעוריה , מזמן מזמן כשהייתה נערה בדיסלדורף.
והילדה הזאת כשבגרה, יום אחד הכירה "נסיך", ככה היא חשבה, כי זה היה בעצם הבחור הרציני , הראשון שהלכה איתו, והוא היה גבה קומה , ושיער יפה היה לו בצבע דבש, ועיניים בצבע ירוק עז, והם התאהבו ומיד קבעו להתחתן.האמת שהנערה הזאת , קצת התלהבה יותר מדי.לא ממש בדקה בציציות.נגיד שהרבה אנשים כבר קראו את הכתובת על הקיר .
הנערה הזאת באה יום אחד לגב" נדלר מהקומה העליונה.הגברת כבר היתה ממש זקנה וקמוטה, אבל הצליחה ללמוד עוד כמה מילים בעברית ומה שהיה חסר , הן השלימו באנגלית ובצרפתית, שהיתה השפה השניה של גב" נדלר.
ואז היא סיפרה לה שלא הכל גן עדן,"הנסיך" ,הפך אותה לאשה מוכה . הוא מהיר חימה , ובמקום לדבר הוא מחטיף לה מכות נאמנות.
אז כמובן שגב" נדלר ,אמרה לה מיד להפרד ממנו. אבל היא אמרה לה:מאוחר מדי.
אני בהריון.
גב" נדלר שתקה.
מה יש לה להגיד…
לעזוב, אז בימים ההם? כשאת כבר בהריון?
ואז היא הלכה.
בפעם הבאה כשבאה, הזקנה ממש ממש היתה כבר חלשה ושכבה במיטתה הוורודה עם הכסתות הענקיות .על השידה לידה , כוס התה עם הלימון כמו פעם. היא אף פעם לא שתתה קפה.
בפעם הזאת כשבאה> כבר היה לה תינוק.הוא נשאר אצל הסבתא>אמו של אביו.בצהריים היא תחזור ותקח אותו.
ואז הן נפרדו, וגב' נדלר ביקשה שתבוא לבקר יותר.
כשחזרה לביקור נוסף חודש אחר כך, ראתה מודעת אבל על הדלת.
סוניה נדלר ז"ל
היא ירדה מהר במדרגות ,ממררת בבכי.