יום אחד זה יקרה…

יום אחד זה יקרה..
יום אחד אני אתעורר בבוקר ליום שימשי חמים,אקום מהמיטה ובדרך לשטוף את פניי אני אפגוש אותה.
את אימי-האחת והיחידה שלי,כל עולמי.
אני אבהל לרגע מהפחד שזה לא אמיתי אבל אז כשאימי תבוא אליי ותחבק אותי חזק וזה ירגיש לי כל כך בטוח,כל כך חמים ונעים שאני לא ארצה יותר לעולם להרפות ממנה.
אני אסתכל על פניה של אימי והיא תיראה בדיוק כמו שלפני שעזבה,החיוך הקורן שלה יאיר את עולמי.
הריח שלה שלעולם לא אשכח ימלא אותי מחדש.
אני אהיה כל כך מאושרת.
ואז לפתע- אני אשמע את צחוקה של אחותי הגדולה!אוי אלוהים זה לא יכול להיות,איך זה קורה?
הן נפטרו אני ראיתי אני הייתי שם אני ראיתי איך הן נטמנות באדמה.
אני ארוץ אל אחותי ורק אסתכל על עיניה איך שוב הן זורחות ומתמלאות באור.
אני לא אדע איך כל זה קורה,כמה אושר פתאום התמלא ליבי המרוסק.
כמה דברים יש לי להגיד להן,כמה נשיקות,כמה התנצלויות אני חייבת להן.
עוד יגיע היום הזה שאני אראה את אור פניהן שאני אוכל שוב אפילו אם לרגע קטן לשמוע את קולן.
אבל בנתיים אהובות שלי נצחיות,נשמות שלי,מלאכיות שלי
בקשה קטנה לי אליכן…
תבואו אלי בחלום,אני מתחננת רק לקצת,רק לרגע…
שאני אוכל שוב לקום בבוקר עם תקווה ואור ולא עם ייאוש ולב מרוסק לאלפי חלקיקים.