כמעט

01/12/2017 484 צפיות אין תגובות

ישבנו על הספסל, הוא שם את היד מאחורי. נשענתי בצורה כמעט לא נוחה. ככה עושים בדייט.
סיפרתי לו שפרויקט הגמר זכה בפסטיבל.
'יפה יפה, מקום ראשון?'
'הגעתי שנייה"
'אהה, מקום שני. כמעט הצלחת'
'אין פה כמעט הצלחה', ואני הסברתי, 'הסרט שזכה היה מרהיב. הגיע לו לא פחות. בכלל המעמד מכובד, מי זוכה להגיע לפסטיבל?'
אבל הוא המשיך להקניט, כדי להתגרות בי. הוא נהנה מזה. חשב שהוא מצחיק.
'אבל זה לא מקום ראשון, רק כמעט ראשון'
'כן, זה לא ראשון. מקום ראשון אף פעם לא הגעתי. בתקופת האימונים בנבחרת אף פעם לא זכיתי מקום ראשון. הייתי מאוד טובה. תמיד הגעתי כמעט, בעשרייה הראשונה.'
'גם בלימודים, הייתי מוצלחת, תמיד היו יותר טובים. '
הוא צחק. לגלג. כמעט העליב.
l' הבנתי, את כמעט. כמעט משיגה, כמעט טובה. את תמיד היית כמעט. את הבחורה שתמיד כמעט.' הסתכלתי עליו. כמעט ולא מבינה מה הוא אומר.
'זה חמוד. את כמעט האחת'.
חמוד. כמעט זה חמוד ? זה אמור להפריע לי. הוא הגדיר שאני לא טובה מספיק. אני רק כמעט? בחיים שלי יש הישגים, הצלחות, שאיפות,
אפעם לא חשבתי שאני 'כמעט'.
אמרתי לו , 'אוקיי, אני כמעט. היית רוצה להיות מושלם? רוצה להיות כמעט ואחד שלא אוהב את הסרט שלי, שיהיה לי לאן להשתפר, אני לא מחפשת ניצחונות, אני מחפשת מקומות לשאוף אליהם..'
הוא הקשיב. אני המשכתי לדבר. הזיז את ידו אם כי לא בעצבנות. כמעט משיעמום.
'בנבחרת, בתחרויות, לא הגעתי מקום ראשון, נכון. כל כך נהנתי. תמיד הייתה תחרות, מישהו שידרבן אותי לנסות יותר, ולהוכיח לעצמי זה הכי חשוב. יותר מהירה, יותר טובה ויותר בכושר. בלימודים תמיד יש ממי ללמוד, לשאול שאלות, ולדעת שיש תמיד עוד. עוד לגלות, עוד להחכים ועוד לשאול. זה דירבן אותי להצלחה.'
הדייט כמעט ונגמר.
הוא אמר 'היה לי כייף', ואני אמרתי 'כן, גם לי'.
חיבוק קצת ארוך מידי, הוא משהה את ידו על עורפי ומנשק את הלחי הימנית. כמעט ליד השפה. ככה עושים בדייט.
כשעליתי על האוטובוס המשכתי לחשוב על הכמעט הזה.
כמעט היה לי כייף. הוא כמעט משך אותי. נהנתי מכל רגע, כמעט. היה ניצוץ, כמעט. כמעט היו פרפרים בבטן.
אבל זה היה רק כמעט, יכול להיות שכמעט זה מספיק. זה מספיק לי? הוא רק כמעט. אני יכולה להשיג יותר טוב. הרי, אני רק כמעט בשבילו.

הבנתי משהו שרק בזכות ה'כמעט גבר הזה' הצלחתי להבין.
אני אוהבת להיות כמעט.
כשמסתכלים על חצי הכוס מלאה או הריקה, כאן אנחנו אופטימים, האם נסתפק רק בחצי הכוס? לא, הרי נמלא אותה. נמלא את הכוס לא עד הסוף. גם במסעדה הכי יוקרתית את הכוס מים ממלאים עד הסוף, כמעט. אחרת הם ינזלו על המפה הכמעט חדשה. זה מושלם כשזה כמעט מלא. את הבירה לא נמלא עד הסוף, כמעט עד הסוף, נשאיר מקום לקצף.
אני נהנית מהרגעים בהם אני כמעט נרדמת, והרוגע משוטט בגופי. הרגע בו אני כמעט ולא מצליחה לעצור את הצחוק. הרגעים שבו כמעט ולא שמים לב אלי ובהם אני חווה את העולם בהתבוננות מוקסמת.
הלכתי לעשות שיחת עידוד לחברה. החברה הכי טובה. אין כמעט. הסתכלתי עליה, על החברה הכי טובה.
העיניים שלה כחולות, יש יותר כחולות. שלה כמעט כחול. בין אפור לכחול. זה כל כך יפה הכמעט כחול הזה. השיער שלה הוא לא סבוך, לא מתולתל ולא חלק. כמעט פה וכמעט שם. השיער של החברה ,הכי טובה שלי לא כהה ולא בהיר. הוא כמעט חום וכמעט שטני. זה פותח לה את כל הנמשים שכמעט מכסים את כל האף. החברה הכי טובה שלי כמעט שמנה וכמעט רזה. הצורה שלה נשית כל כך. אפילו השיניים שלה כמעט ישרות. החינניות שלה כמעט יפה והשירה שלה כמעט מושלמת. איזה מזל שהשירה כמעט מושלמת. יש לה יכולת להגיע לטונים יותר מדהימים מאלה?
החיים שלה כמעט רעים וכמעט טובים.
חברה הכי טובה שלי כמעט ולא מעריכה את עצמה. היא כמעט ולא מבינה כמה היא מפסידה.
מי רוצה להיות מושלם? כל כך משעמם, כל כך ממצא. איך אפשר להתקדם, לשאוף ,להרחיב אופקים, ליצור עוד ולנסות תמיד יותר?

החברה הכי טובה שלי כמעט מושלמת מרוב שהיא רק כמעט.
אני נהנית להיות כמעט, הרי אני כמעט הבחורה.
תודה לך כמעט דייט, בזכותך הבנתי כמה כמעט זה יותר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך