להיות איריש-1
"אנה, בואי לרקוד!" קרא ג'ק, צוחק, כאשר נסחף במעגל הריקודים הענק בכיכר. חייכתי. היה כיף לראות אותו שמח כול כך, אחרי כול מה שהוא עבר.מסכן.
שיערו הבהיר היתעופף ניבדל ושונה, בים כול הג'ינג'יים האיירים שלנו. במושבה.
"נו, תצטרפיייייייייייייי אה!!!!!!" ניסה להגיד ג'ק, אבל גיברת שמנמנה לקחה אותו לריקוד קצר, שניהם, רוקדים באמצע המעגל, וכולם, כולל אני מוחאים לה כפיים לפי המוסיקה האירית שנשמעה, חלילן, ועוד כמה נגנים ניגנו, מחוייכים, שמחים, עומדים על רגליים ורוקדים במרץ.
בלי ששמתי לב, יד משכה אותי אל תוך המעגל, לא התנגדתי. רציתי להיות חלק מהדבר המדהים הזה, השמחה הבילתי מוגבלת, האפשרות לשכוח מצרות היומיום. צחקתי בחדווה, ג'ק, במרחק של שלושה אנשים ממני, מחוייך ורוקד. לא יכולתי לחשוב בכלל שלפני כמה זמן? שעה, שלושת רבעי שעה? הוא היה חולה אנוש!
למען האמת, התגעגתי אל הילד הבריא, ועכשיו, כשהוא רוקד, זה היה מחול גם לללב וכך גם לנשמה ולרגליים.
התחילו ריקודי הזוגות.
ג'ק ניסה לקחת אותי. אחז בידי בחוזקה, אבל תינוק שמנמן לקח את ידי הרזות בידיו הגוציות והחל לקפץ אנה ואנה, צחקתי, הרמתי את הפעוט מעלה, אל השמיים, והוא צחק. את ג'ק הספיקה לחטוף איזשהי גיברת מגונדרת, בעלת כובע ורוד רחב שוליים, ושמלה שאי אפשר לרקוד בה. הפעוט היה אפשרות טובה יותר.
הפעוט החל לבכות, מה שהרס טיפה את כול האפקט של הכיף והשמחה. החזרתי אותו לאימו. ג'ק שילב את ידו בידי, והתחלנו לקפץ יחדיו בכיף באמצע ההמון. המוסיקה סחפה, מחיאות הכפיים הרבות נעמו לאוזן, אבל עצם זה שג'ק צוחק, נעם לאוזני ביותר.
"תודה" אמר,פניו מרצינות "על מה?" שאלתי, לא מבינה.
"על זה" אמר, תפס בידי, והוציא אותי מההמון בגרירה כואבת.
"מה עשיתי?" שאלתי, אובדת עצות, אחרי כמה ניסיונות בריחה.אפילו צרחתי עד שגרוני כמעט נדם, "שריפה!פיפל שריפה!" אבל אף אחד לא שם לב. רק הפעוט שרקד איתי אמר: "ממה, ממה!" הוצביע לעברי, מנסה ליצור ארשת דואגת. אני לא יכולתי להתסק בזה יותר מדי.\
"את באה איתי" אמר, ומשום מקום, עלינו למעלה.
תגובות (0)