לשאוף לפסגה – פרק שניים עשר

פרק י"ב
נמלטתי אל המקום המהווה עבורי מקום מפלט , צנחתי על מושב הנדנדה ועיני הצטעפו. בזמן שירד שלג בסילונים וניתך על הקרקע .

הכל היה חשוך מסביב , לפתע היה נדמה לי שראיתי את טום יושב בנדנדה המקבילה בסמוך אליי. בתחילה חשבתי שדמיוני מתעתע בי. " היי, מה קורה , בובה? למה את בוכה כך? ספרי לי!" אמר טום בנימה נינוחה , " מה אתה שותה , משקה שוקו חם? , זה טעים ? ". הוא ניענע את הקשית האדומה מצד לצד. ולגם מהמשקה שלו לגימה ארוכה, בעודו יושב מביט בי דקות ארוכות . הוא נשף עמוקות ושתק. ניסיתי לקרוא את מחשבותיו.

זיק של חיוך שובב ניצת בין זווית עיניו .

" את רוצה שנעשה תחרות מי שמתנדנד לגובה הרב ביותר. הוא המנצח, " הכריז תום בקול חגיגי.

" תחרות מי מבנינו שמתנדנד יותר גבוה ?! אני לא טובה בלהתנדנד, אני פוחדת מגבהים , אימא'לה ! " אמרתי בקול מפוחד .

" אני בטוח לא אהיה המנצחת הגדולה , אתה טוב התנדנד יותר גבוה וחזק. אני מפחדת שאני אתקע," אמרתי בחיוך בובתי. והוא החל להתנדנד בתנופה אחת , הוא הגיע כמעט עד שהנדנדה ריחפה בשחקים , אני לא ידעתי להניף את הנדנדה ליותר גבוה. שרשרת הברזל הזדעזעה עד שאני זינקתי בתנופה אל החול.
טום צהל וצחק . הוא צחק על חשבוני והצביע עליי באצבעו כמפסידה.

טום כרכר סביבי בהתלהבות מתונה . והאכזבה כרסמה אותי בעוצמה כזאת . הפעם אני לא ניצחתי אותו.
" צחוק מי שצוחק אחרון , נראה אם יש לי סיכוי לראות אותך מובס," אמרתי ולקחתי נשימה קלה, התרוממתי והתיישבתי על הנדנדה. " את לא תצליחי להביס אותי , את לא!" קרא ועיניו נצצו בשובבות קלילה.

חשקתי את שיניי בשפה התחתונה , גיליתי שאני קרובה לבכות.
בלמתי את הקול הלא רצוני הזה שעימעם את קולי לחלוטין. קולי הבובתי להחריד שב אל גרוני וניסיתי לסלקו בכוח.
אותו קול בובתי שנגרם מזה שאני התרגלתי לדבר משחר ילדותי.
" אפשר שלוק?" קירבתי את המשקה השוקו חם אל פי ולקחתי לגימה נדיבה מתוכו.

שלחתי לתום חיוך צופן סוד , התחלתי להתנדנד במלוא המרץ , ספק נהנית , ספק צוחקת. אני לא אוהבת תחרויות.

" אני לא אוהבת תחרויות ," הודיתי לבסוף . החלפתי תנוחה במהירות מישיבה סתמית עברתי להתנדנד בעמידה. הוא חייך לעברי. לא ידעתי אם הוא חייך לטובתי או שהוא צוחק על חשבוני.

" נראה מי יבכה אחרון , " אמרתי בנחישות צרופה. " את לא תנצחי אותי , זה מה שבטוח," ניבא תום.

הוא הסתכל עליי בעיניו התכולות , הטרוליות והבובתיות . נעצתי בו מבט קצר.

שרשרת הברזל היטלטלה מצד לצד כאחוזת עווית , הנדנדה היתה רעועה עמדה כמעט להיקרע ממקומה.

קפאתי במקומי , סובבתי את שעוני בתנועה סיבובית . ראיתי שהשעה היתה רבע לאחת , אחר חצות.
" אוף , אין מצב שאני מצליחה לעקוף אותך בניקוד," הפלטתי אנחת יאוש עמוקה וירדתי ממושב הנדנדה כהרף עין פסעתי באכזבה גלויה.

שבתי אל חדר מס' 1 כשנזכרתי בכישלון הצורב שלי כשהתחרתי עם תום בנדנדה.

לא הספקנו להסתובב כה וכה , וכבר הגיע חג ראש השנה. ועימו חופשה בת שלושה ימים בבית. התעצמה ההתרגשות בבניין, ביחוד אצל הבנות. מרוב געגועיהן לבית נעשו רגישות , נוטות להיעלב על נקלה ובוכות מכל דבר פעוט.
קורין ארזה את חפציה עוד הרבה לפני שקמתי מהשינה, מצאתי את מזוודתה הקטנה מושלכת על הרצפה. קמתי ממקומי , מיהרתי לצאת אחריה . לאחר מכן , ראיתי שהיא איננה. חזרתי לחדר מס' 1 . לבשתי את השמלה הכחולה שהיתה חביבה עליי במיוחד. השקפתי מבעד החלון , שהשלג כבר התמוסס והכול שב לקדמותו. החצר האחורית היתה ריקה כמיותמת. כאילו השלג לא פקד אותה לפני ימים מספר.
הייתי קצרת רוח מאוד, רציתי להצטרף לנויה ויהלום חברתי לכאורה החשבתי אותה לחברה הכי טובה שלי. יהלום למדה בכיתה ז' השנייה. נויה ניצבה לצידה , שערותיה קלועות לצמה סינית מסובכת , היא היתה נעולה בנעלי הבובה שלה. יהלום לבושה בחצאית חקי משופשפת , ושיערה הבהיר והגלי מתנודד מאחוריה. חייכתי לעברה, הסתערתי אליהן בחיבוק דוב קבוצתי. שתיהן הצטיידו בחפציהן שלהן , בפתח הבניין נעמדה רוני וחלקה לכל התלמידות סוכריות דבש מתוקות. נויה ראתה שצנחתי על כתפה של חברתי יהלום בבכי היסטרי. כולן נפרדו זו מזו.
שבנו לחדר מס' 1 כדי שאוכל לארוז את חפציי שלי. זרקתי את הבגדים במזוודתי הקטנה שהונחה על המיטה התחתונה. " נו , יהלום , ארזת את הכול? " שאלתי אותה ," כן , ארזתי " אמרה יהלום בנימה עניינית. יהלום פסעה בהמשך המסדרון לחדר שחלקה עם נויה , חן ותהילה. ראיתי שקורין עדיין איננה ויצאתי אל המסדרון לחפש אותה . אחזתי את המזוודה הקטנה בידי.

מצאתי את קורין ואת שאר הבנות בחדר של נאווה , הלנה , ענהאל ולורה. טולי נעמדה מולן והדגימה להן שהיא יודעת לשיר מהבטן. בהתחלה, לא הבנתי מאין הקול ההוא צץ . ציפיתי בה בפה פעור ובתדהמה כאחד, מצד שני רגשות מעורבים הציפו אותי . לאחר מכן , נפרדתי מקורין.
נפרדתי לשלום מיהלום חברתי. הלכתי עם יהלום עד לגרם המדרגות בכניסה לפנימייה , יהלום פנתה ללכת לתחנת האוטבוס בסמוך בעברו השני של הכביש, ואני פניתי לדרך המוליכה לביתי בקטמון.