זה פרק מזיכרונותיי. דוד מורד, האח של אבי, הגן עלינו לבדון במאורעות ה"פרהוד" בשנת 1941 והציל כ50 נפשות של 5 משפחות. סיפור גבורה שאסור לא לקרוא.

נמרדי יוסף

דוד מורד

28/11/2009 1620 צפיות תגובה אחת
זה פרק מזיכרונותיי. דוד מורד, האח של אבי, הגן עלינו לבדון במאורעות ה"פרהוד" בשנת 1941 והציל כ50 נפשות של 5 משפחות. סיפור גבורה שאסור לא לקרוא.

נמרדי יוסף

הדוד מורד

דוד מורד היה אדם מיוחד במינו, ההפך הגמור מאבא, פעיל ונמרץ, אמיץ לב. הוא חיפש אתגרים והתנסחות חדשות, הרפתקן שלא חשש מסכנות, להפך, הוא חיפש אותן. בגיל צעיר מאוד הוא נשא לאישה את עזיזה שהיתה מבוגרת ממנו בשנים רבות והיא ילדה לו שתי בנות ובן (לולו, יהודית ושמסי). יום אחד קם ועזב את בגדאד ועבר לקרקור שבצפון שם התנדב לשרת בצבא העיראקי ואף הגיע לדרגת קצונה. זה היה דבר נדיר לגבי יהודי בעיראק, שכן רוב היהודים לא שרתו בצבא בכלל. חוק הגיוס פטר את כל הלומדים בתיכון ומי שלא למד, ויהודים כאלה היו מעטים, קבל את הפטור תמורת 50 דינרים. בקרקור חי מורד עם צעירה כורדית ששמה היה "סכינה". אני זוכר אותה מביקורי עם אבא אצל הדוד, הייתי בן שש. היא היתה אישה יפה. תמיד מאופרת ומקושטת בתכשיטים רבים, שמלות צבעוניות, תמיד בצבעים עזים כמו אדום, סגול וצהוב. וריח הבושם המשכר ליווה אותה לכל מקום בו שהתה. אני עדיין חש את חיבוקיה ונשיקותיה. יושב הייתי לידה ומלקק דבש מתוק וריחני שהכניסה באצבעותיה לתוך פי, ואני לא ידעתי להחליט מה היה מתוק יותר, אצבעותיה או הדבש המתוק והריחני, מכל מקום, זה היה הדבש המתוק ביתר שאכלתי מימי, מתוק כמו סכינה המהממת ביופייה. פעם, מורד ישב מולנו, הביט בה בהנאה ואמר לה : "תשאירי גם לי מעט דבש מתוק": "את הדבש שלך תקבל בלילה", ענתה לו כשחיוך רחב נסוך על פניה. ואני לא הבנתי אז מדוע דווקא בלילה יקבל את הדבש שלו. בלילה הייתי מתגנב לחדר בו ישנו כדי לראות כיצד היא נותנת לו את הדבש. דבש לא קיבל. בבוקר אמרתי לה: "לא נתת למורד דבש בלילה", היא חיבקה אותי חזק ואמרה לי: "הוא מקבל דבש מיוחד, את הדבש המתוק אני שומרת רק לך". מאז ועד היום אני נזכר ומתגעגע לאותו דבש ולסכינה היפה שבנשים.

בשנת 1940 השתחרר מהשירות הצבאי, זנח את "סכינה" וחזר לבגדאד, גר אצלנו והגן עלינו ועל השכנים בפרעות של רשיד עאלי כפי שהסברתי בפרק מיוחד. מורד עסק בימי חייו בעבודות שונות : היה אלחוטן בדואר בבגדאד, ואף פתח בית ספר בו לימד אל-חוט ותקשורת, עסק במסחר, פתח וסגר עסקים ללא הרף. כשעברנו לבצרה בא אחרינו ושם עבר מעיסוק אחד למשנהו: בית מסחר לשעונים ותכשיטים, מכירת ספרים, מזון ועוד..ועוד..בשלב מסוים מורד הכריח את עזיזה לחפש עבורו כלה צעירה. לא היתה לה ברירה, והיא מצאה עבורו את סעידה, צעירה יהודיה ממשפחה עניה. אבל סעידה התאהבה עד מהירה בקצין משטרה מוסלמי, התאסלמה, נשאה לו ועזבה את מורד לאנחות. הקשר של סעידה עם מורד ועם משפחתה נותק. אך לא איש כמורד יוותר. הוא נשא לאישה את אחותה של סעידה, הלא היא נעימה שהיתה בגילה של בתו הבכורה-לולו-, ונעימה ילדה לו ארבע בנות ושלושה בנים וחיה עמו עד יום מותו בארץ. בחורף המושלג של שנת 1950 מורד החליט לעלות ארצה בעליה הבלתי לגאלית בסירה, עמו ועם נעימה והילדים היו כעשרים מעפילים. התינוקת שלו בת ה-10ימים קדחה מחום והחילה לילל, וסירת משמר עיראקית החלה לרדוף אחריהם בעקבות קולות הבכי של התינוקת. כדי להימלט הוא השליך את התינוקת למים הקפואים של "שאט אל-ערב". וכך הציל את כל המעפילים במחיר של חיי התינוקת. בארץ עבד כאלחוטן בנמל התעופה בלוד. והרי סיפור שהדגים את הרפתקנותו של מורד:

בעת ההסעה בטנדר לעבודה נטפל לאחת העובדות שנסעה עמו ובקש ממנה נשיקה. היא היתלה בו באמרה: "אם תקפוץ החוצה מהרכב תקבל נשיקה". מורד, ללא היסוס, קפץ החוצה מהרכב נפל על הכביש ושבר את רגלו. הוא קיבל את הנשיקה המיוחלת ואמר : "נכון ששברתי רגל, אך קיבלתי את הנשיקה המתוקה ביותר שהיתה לי בחיי".

כזה היה דודי מורד הבן של כאתון ומשה דבורה.

הוא מת בארץ מדום לב בהיותו בשנות החמישים הראשונות לחייו.

יהיה זכרו ברוך.


תגובות (1)

ז"ל .
איש באמת גיבור ואמיץ.
חשבתי בכלל שידובר על דוד שפותח במרד…
אבל למה הוא רצח תינוקת מסכנה בת 10 ימים? S:

09/02/2010 21:17
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך