yolo22
עוד סיפור על ראש השנה, שנלקח מהבלוג. הרעיון לעבור לכתוב שם ולהפסיק להציק פה נשמע לי קצת טיפשי עכשיו. לא ולא, אני נשארת פה!

“בשנה הטובה, נשב עלא מיפסת”

yolo22 20/10/2014 647 צפיות 3 תגובות
עוד סיפור על ראש השנה, שנלקח מהבלוג. הרעיון לעבור לכתוב שם ולהפסיק להציק פה נשמע לי קצת טיפשי עכשיו. לא ולא, אני נשארת פה!

התמימות המקסימה של ילדים סוחפת אותי כמו עלה בשלכת, אחד עם נטייה להתאבדות.
אני חולה על קטנטנים כאלה שאין להם מושג מהחיים שלהם וכל דיבור שלהם קשה להבנה בגלל המוצץ האחוז בפיהם, וכל תשובה שתקבלו מהם תהיה "כה" בתוספת חיוך שובב.

אז יצא לי לעשות בייביסיטר לאחרונה. אני יודעת, זוועתי, למה שמישהו ייתן לי לשמור על הילדים שלו?
בכל מקרה, הילדות שנאלצו לסבול אותי כאחראית מאוד אוהבות לשחק בפלסטלינה, שהיא בעצם בצק במסווה. למה בצק? לדעתי כי הוא לא מתקשה בקלות, אבל אולי כי הוא עושה פחות בעיות אם אוכלים חתיכה ממנו בטעות (מה לעשות, הקטנה ניסתה לשחק עם השיניים).
ובעוד אני פוקחת עין וחצי על הבנות, וחצי העין הנותרת בוהה בקריפיות באוויר, אני שומעת את הגדולה מביניהן (9) אומרת לאחותה הקטנה (3) "לא! אל תקחי לי מהפלסטלינה!". מובן שהתגובה גררה שלל בכיות וצרחות מהצד הצעיר שבעניין, אבל בזה הדיון לא הסתכם. בפעם השניה שהנושא עלה, בת התשע כבר הכינה תשובה בפיה: "אם היית שומרת על הפלסטלינה שלך (הבצק כמובן), אולי היה לך יותר. אבל את כל הזמן מפילה על הרצפה".
ככל הנראה אמינות ההסבר נשמעה נכונה לקטנה, וכך גם לי. אבל כמובן שאחרי כמה דקות נשמעה לחישה של "עכשיו אפשר קצת משלך?".

הלוואי שיכולתי לפתור כל בעיה שיש לי בחיים בעזרת פלסטלינה. גם כי אני מכינה ממנה יופי של פינגווין, אבל בעיקר כי זה יותר פשוט. אם מישהו היה שואל אותי "היי, מה קורה?" הייתי יכולה להגיש לו חתיכה ירוקה בחיוך בשביל מצב רוח טוב, חתיכה צהובה והרמת גבות נייטרלית לסימון 'בסדר', וחתיכה אדומה יחד עם מבט קטלני שמראה לו שכדאי לו לקחת כמה צעדים אחורה. אולי הייתי אפילו יוצרת מהחתיכה האדומה איקס בשביל שגם לקשיי ההבנה יהיה יותר קל.
אם הייתי מאוהבת במישהו אבל מתביישת להגיד לו את זה, הייתי יכולה לעבור לידו בסתמיות ולהניח בידו בנונשלנטיות לב עשוי פלסטלינה, כמה שהלב היה יותר גדול ככה הייתי יותר מאוהבת.
אם היה לי קשה לתאר מראות ונופים- הייתי יכולה לעצב אותם מהבצק.
אם היה לי מחסור באוצר מילים באנגלית, נניח- הייתי יכולה לרוץ לחנות ולקנות עוד חומר בצבעים חדשים.
זה הרבה יותר קל כשלא צריך לעמוד מאחורי המילים שלך ולהסביר.
חוץ מזה, כל אחד היה יכול לקחת את הפלסטלינה שלי איך שהוא רוצה להבין אותה. אם הייתי מכינה שמש, מישהו אחד היה מבין שחם לי, ומישהו אחר מבין שאני מעדיפה את הקיץ על החורף (למרות שחורף שווה הרבה יותר מקיץ).
ככה כולם יוצאים מרוצים.

נחזור לבייביסיטר.
אחרי שסיימתי לגרד את שאריות הבצק מהרצפה, להחליף את החיתול (לא לעצמי כמובן) ולשטוף ידיים, הושבתי את הפרחחיות מול הטלוויזיה עם ביצה מקושקשת תחובה בפיתה. עכשיו, תנו לי לספר לכם משהו על ישיבה מול הטלוויזיה במהלך בייביסיטר, אתה אף פעם לא יודע מה לעשות עם עצמך, נכון? אתה לא יכול לבהות בילדים ולשמור שהם לא נחנקים מהאוכל, כי זה פשוט מוזר לבהות בילדים במשך כל כך הרבה זמן. ומשעמם, מאוד משעמם. אבל מצד שני אתה לא יכול להסתכל על הטלוויזיה, כי אם מישהו יתפוס אותך נרדם בשמירתך, הלכה הפרנסה. וחוץ מזה- כמה זמן אתה יכול לצפות ברצף בהופ? נו באמת.
*השיא הנוכחי שלי עומד של שעה וחצי. מי ששובר אותו מלך.*
פתאום התחילו להתנגן שירי חג. ואחד מן הקולות השרים היה הקול של הקטנה, שהצטרפה, איך לא, לשיר בקולי קולות עם נעמי שמר.
"בשנה הבאה, נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות"- אני שומעת באוזן ימין.
"בשנה הטובה, נשב עלא מיפסת ונצפור סיפורים נודדות"- אני שומעת באוזן שמאל.
מהי הגרסה הנכונה? מהי הגרסה האמיתית? ואיזה מבין הזמרות לא יודעת לשיר? (האמת שעל השאלה שלישית אני יכולה לענות בוודאות, גם אוזן שמאל שלי יכולה).

כבר אמרתי שאני חולה על קטנטנים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם? הקטנה הזאת, שלא היה לה מושג שהיא טועה בכלל (וגם לא יודעת לשיר בכלל), גרמה לי לחשוב על המילים מחדש.
למה באמת לא שרים "בשנה הטובה"? מה, היה כל כך רע השנה? ולמה המשוררת לא איחלה לנו שנה טובה, אלא רק שנה נוספת?

ולמרות שכבר עבר כמעט חודש, הלוואי שהשנה שלי ושלכם תהיה טובה, ולא רק באה, ושנזכה לשבת עלא מיפסת לשם שינוי, ולצפור כמה סיפורים שאנחנו רוצים.


תגובות (3)

זה פשוט חמוד^^
הייתי גם עושה בייביסיטר, אבל בסתר יש לי רתיעה עמוקה מרוק, נזלת ופליטות, אפילו יותר מקקי. קקי אני כבר רגילה מהרחוב, אבל לעזאזאל- מה אני עושה אם לתינוק נוזל האף? בררר..
אני איידע אותך כאן ועכשיו שפעם אחת ישנתי אצל חברה והיא נתקעה על משהו, לקח לה שעתיים לגמור עם זה- ובינתיים אחותה הקטנה השתלטה על הטלוויזיה אז בלית ברירה התיישבתי וראיתי הופ כל הזמן. אפילו לטלפון שלי נגמרה הבטריה.. אבל אחר כך היא התנצלה יפה אז הכל בסדר.
את האמת שהופ זה לא נורא, עדיף על ערוץ הילדים לדעתי- ושניהם עלובים לעומת ערוץ ג'טיקס עליו גדלתי אני (ושעכשיו הוחלף בדיסני). בבית אין לי אחים קטנים אז אני בכלל רואה נאשיונאל גיאוגרפיק ווילד: אין לי זכות דיבור.
פלסטלינה זה נחמד, אבל יותר נחמד פימו כי אפשר לאפות אותו. אף אחד לא הולך לפרק לך את היצירות:) ובכלל הכי טוב בצק סוכר.. ממ..
שנה טובה סוואגרונית^^

21/10/2014 00:06

    ואו, זאת הסיבה שיש המון תוכניות שאני זוכרת מילדות שכבר לא משודרות בשום מקום. אני חושבת שהרגע נפתרה לי תסבוכת של שנים!
    בנוגע לרעיון הפימו: אני ממש אוהבת את הסגנון, אני כמעט בטוחה שיש לי אפילו איזה קערת פימו שהכנתי פעם. הבעיה של שתי אלה היא שהן לא באמת עושות דברים יפים מהבצק. הן אפילו לא עושות *דברים* מהבצק חוץ מריבים מיותרים.
    ובמקרה שלהן סוכר רק יזיק! הכי טוב להזיז את השעונים קדימה בכמה שעות ולהגיד להן שהגיע הזמן לישון :)
    שנה טובה ♥

    21/10/2014 01:55

וואו.

21/10/2014 16:35
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך