האם סופרים הם כמו אלוהים?

סופרים הם לא אלוהים, אבל אני חושבת שיש משהו בהם שדומה לו.כל סופר יוצר לעצמו עולם שלם.
בעולם הזה ישנם, אנשים, רגשות, מקומות, נופים, ומחשבות.
ואת כל זה יוצר הסופר.
מילה אחרי מילה ומאחוריי כל דמות שקיימת מסתתרת מאחוריה מחשבה עמוקה, וכל דמות שניצרת כתוספת אליה מלאה גם היט בסיפור שלם.
סופר גורם למה שקורה בסיפור לקרות, ידוע לן כבר מה יהיה הסוף.
הוא לא מתחיל בעבר ומסיים בהווה.
לא הוא בעצן בונה הכול, העבר של הדמות היא הסיפור שלו.
ההווה הוא ההמשך שלו, והעתיד, טוב בעתיד יש רק שתיי אפשרויות, הוא יכול להיות טוב, והוא יכול להיות רע.
ואז לרגע חשבתי.
גם אנחנו נמצאים בעולם מסיבה כלשהי שאנו לא מודעים אליה.
גם אנחנו דמויות בתוך עולם.
אבל את העולם הזה לא אנחנו יצרנו, אלה אלוהים.
אלוהים הוא בעצם הסופר של כולנו.
הוא יודע הכול, והוא גורם לנו להרגיש ולראות.
מתחיל לנו את סיפור חיינו ויודע בדיוק שהסיפור לא יימשך לזמן רב.
הוא יודע מתיי יהיה סופנו, ומהם מחשבותינו ורגשותינו.
מאחוריי כל אדם יש מחשבה עמוקה של אלוהים עליו.
כי אם אלוהים לא היה חושב על לתת לו להיות דמות בעולם שלו, לא היינו כאן.
בכל אדם יש פגמים, אבל גם סופרים שהם כותבים סיפורים הם עושים את הדמויות שלהם עם פגמים. ולו אפילו הקטן ביותר, כי אף אדם לא מושלם.
אז אם יש אדם שמרגיש שלחייו אין סיבה, רק. שיעצור ויחשוב ויידע, שכולנו דמויות בסיפור, ומאחוריי כולנו עומדת מחשבה עמוקה.