הבריונות הרסה לי את החיים
אז היי זאת הפעם הראשונה שלי כאן ואני יודעת שזה אתר לסיפורים אבל לא היה לי מה לעשות הרגשתי שאני אתפוצץ הייתי חייבת לפרוק אז ככה במשך כל השנים שלי ביסודי סבלתי מבריונות קיללו אותי הרביצו לי עשו עלי חרם ולא סתם חרם , חרם של שנים ליתר דיוק 7 הכל התחיל משטות וואו אני לא יודעת איך לספר את זה אז אני אתחיל מההתחלה בכיתה א הגעתי עם אותם האנשים מהגן והכל היה בסדר התחברתי לאנשים עד שעיצבנתי את מלכת הכיתה רציתי להיות חברה שלי והיא גרמה לי לעשות שטויות , דברים מגעילים כדי שהיא "תאהב" אותי והתעצבנתי חשבתי שאני אצא בזול אבל לא זה היה היום הכי נורא בחיים שלי היום שבו קיבלתי את הכינוי עדנה הפרה היא גרמה לכולם לשנוא אותי שנאת מוות לא ליום לא ליומיים אלא לשבע שנים היתה לה גם סיבה אז הייתי שמנה גם עכשיו אבל פחות. היא גרמה לכולם לקלל אותי , להרביץ לי , לצחוק עלי , על כל תמונה שהעלתי לפייסבוק קיבלתי מליון תגובות שנאה , ניפנפו לי את השמחה שלהם שהם מוזמנים למסיבה לפנים , שלחו לי מכתבי שנאה… עד שזה הגיע למצב שבאתי הביתה בוכה כל יום , יש לי חרדה מפסיכולוגים הרי אחרי הכול ביליתי איתם כל יום ממש כל יום ב6 השנים ביסודי בחטיבה זה כבר השפיע לא הייתי מסוגלת להסתכל עליהם ההעלבות המשיכו עד שפשוט המצאתי תירוץ והפסקתי לבוא לבית הספר למשך חודש שלם אולי יותר , אפילו אתם יודעים מה מפחיד שעכשיו לא כל כך הרבה זמן אחרי אני בת 14 מסתכלת על התקופה ביסודי ואני לא זוכרת כלום רק דברים אפלים ועצובים את טקס יום השואה אותי דופקת את הראש בקיר מעצבים בכי שנאה זה קשה ועכשיו אני כותבת את זה כי האמת היא שאף פעם לא התגברתי על זה כל יום אני מסתכלת על עצמי במראה ונגעלת עדנה הפרה עדנה הפרה וכן קוראים לי עדן ידוחה ימגעילה איכ מפגרת תיחנקי מהשומן קחי כדורים תמותי האמת שבסוף אני אגיע למצב שבו המחשבות שלי הזכרונות יהרגו אותי אני בוכה באמבטיה יש לי בעיות יצא לי אופי "קשוח" כלפי כולם ישר מעליבים אותי ואני פונה בקללות ואני לא יכולה להיפתח לא חבר לא כלום פשוט שנאה עצמית שמונעת ממני הכל וזהו לא אני לא חותכת אבל אני הורגת את עצמי לאט לאט במחשבות על התאבדות שנאה מוות עצב שאני שמנה והייתי חייבת להגיד את זה כאן ולפרוק אם לא אולי הייתי מתפוצצת נפשית אז זהו אני סיימתי סליחה על החפירה ותודה על ההקשבה.
תגובות (5)
אני לא יודעת אם רצית שיענו לך אבל הילדים האלה שעשו לך את הדברים המזעזעים האלה הם ילדים רעים ומרושעים ואין לך סיבה לקשיב לדברים שהם אמרו לך אם הם אפילו לא חשבו שניה אחת לפני ! אל לקשיבי להם תנסח לחשב על העתיד ולא על העבר! אם יש לך אפשרות אולי תעברי בית ספר וזה יעזור לך לשכוח מקווה שעזרתי ..
מסכימה עם התגובה שמעליי תאמיני לי שאני יודעת על מה את מדברת. זה נורא שאנשים פשוט חושבים שהם יכולים להגיד ולעשות מה שהם רוצים בלי לחשוב בכלל על מי שעומד מולם ומה זה יכול לעשות לו. אני יודעת שכשאני עברתי את הדברים האלה כל יום שהייתי עומדת מול אותם ילדים רק עשה לי יותר רע, למרות שזה ניגמר שום דבר לא יכול למחוק את הזיכרונות אני מציעה לך באמת בתור אחת שיודעת מה את עוברת תלכי להורים שלך או אפילו רק לאחד מהם זה שאת יותר קרובה אליו ותספרי לו על התחושות שלך ועל זה שאת לא מסוגלת להתמודד יותר עם העבר שלך ובטח לא כשהוא מופיע לך מול העיניים כל שניה ותבקשי לעבור בית ספר. אני יודעת שזה לא ישנה את העבר אבל זה ירחיק אותך משם וכשתעברי תלכי עם הראש מורם ועם ביטחון גם אם אין לך באמת, תשקרי תשימי מסכה לא כולם צריכים לדעת מה עובר עלייך ואז כשתימצאי משהו או משהי שבאמת איכפת להם ממך תשפכי את הלב שלך מותר לך.. כולנו מסתובבים עם עול בסופו של יום וכולנו צריכים מישהו שיהיה שם בשבילנו גם אם זה פסיכולוג וגם אם זה הורה וגם אם זה חבר טוב תקשיבי לי הכל יהיה בסדר מקווה שעזרתי ותיקחי ברצינות את מה שאמרתי לך בהצלחה יקירה❤
אני די מזועזעת וזה בכלל לא מגיע לך וזה לא באשמתך, זה אף לא אשמתך וחשוב שתביני את זה. יש לך את כל הכוח שבעולם כדי לנצח אותם ולהוכיח להם ולעצמך שאת חזקה מכדי ליפול בזה. אני חושבת שאת צריכה לפנות למישהו ולהתחיל לקחת את החיים שלך כמשהו שהוא לא מובן מאליו ואין לילדים האלה שום אישור לבוא ולהרוס למישהו אחר את החיים. אני מאוד אשמח אם תשלחי לי הודעה דרך הפרופיל (יש אופציה כזו) ואם את לא מצליחה אז תגיבי לי פה ואני אשלח לך את המייל שלי.
גם לי קורה לחשוב על הסוף ועל התאבדות אבל אסור לעולם לאבד תקווה, כי אי שם יש מישהו שיעשה לך טוב ויהיה שם למענך, וגם אם תצטרכי לחפש כל חייך ולהקיא דם עד שתמצאי אותו, את תמצאי אותו בסוף, אני מבטיחה לך.
אני מכירה מישהי שסבלה מברינות גם עד גיל 14 בערך, והיא פתחה קבוצת פייסבוק נגד בריונות, ומשם היא הכירה את אהבת חייה, מישהו שגם עבר בריונות והיום הם כבר מעל שנה ביחד והם הדבר הכי מקסים שאי פעם ראיתי.
אז היי, יש תקווה, ואת אף פעם לא תהיי לבד, כי זה לא מגיע לך.
אז שוב, אני ממש אשמח אם תשלחי לי הודעה ואני אהיה שם לצידך, מבטיחה3>
מצטרפת לתגובות מעליי.. אני פה אם תרצי. (אנלא טובה בלהוציא רגשות.. אז סליחה על התגובה היבשה.. אבל זה ככה כי עברתי אתזה גם)
יש לך סיפור חיים ממש קשה.. דבר ראשון אני מאחל בהצלחה ושעם הזמן העולם ילמד להתנהג אלייך יותר טוב, כי זה לא מגיע לך כמו שזה לא מגיע לאף אחד :) דבר שני, את ממש חזקה, אני מכיר מישהי שעברה משהו דומה רק שהיא קטנה ממך בשנה וכבר שנתיים + היא כבר חותכת וכשרק הכרתי אותה והתכתבנו היא פחדה להגיד לי אפילו איך קוראים לה או איך היא מרגישה, אז תמשיכי כך ואל תידרדרי.. דבר שלישי, אני מצטרף לכל הדברים שנאמרו בשאר התגובות ומציע שתסתכלי קדימה, על זה שברגע שתשרדי את השנים הקרובות את תשתחררי לחיים הגדולים ואותם האנשים שפגעו בך יהיו בעמדת נחיתות כי הם חלשים יותר מבחינה נפשית. אין הרבה עוד מה להגיד.. הכל כבר נאמר על ידי התגובות האחרות אבל אני מאחל לך בהצלחה ומציע לך גם לכתוב לי משהו דרך הפרופיל, אפילו אם אי אפשר לעזור, מספיק שיש מישהו שמקשיב ומהניסיון שלי (כמקשיב וכפורק) זה יכול לעזור..