כל מה
כל הדברים האלה שלא הספקתי להגיד,
או כל הדברים שלא הספקתי לשאול.
הרגעים האלה שהייתי מגיע רק בשביל שלא יגידו שאני "מעליב", "לא מכבד" ,אז סתם באתי וישבתי בצד.
שתקתי שעה, שעתיים רק שייגמר כבר. וכך זה היה.
היה והיה, עד שהוא – כבר לא היה. לא, הוא כבר לא כאן כי הוא בעצם נפטר.
לא אמרתי לו דברים שרציתי,
ולא נתתי לו להגיד לי דברים שהוא רצה. בשיחות גם ככה לא התעניינתי הרי.
כל מה שרציתי להגיד לו ועכשיו אני לא יכול,
מקווה שהוא יסלח לי למרות שאין סיכוי שהוא כועס, אבל הלב שלו מאוד כועס.
אז זהו, סה לה ווי כמו שאומרים בצרפתית. הם עוברים כל כך מהר, שלא שמים לב לכמה אנשים שמפספסים בדרך. בבקשה שזה לא יקרה גם לכם.
תגובות (4)
עצוב. מתסכל. כתיבה נחמדה. אפשר להזדהות עם ההתחלה ורק לקוות שזה לא יקרה לי.
אגב, למה שם המשתמש שלך הוא שם של אופנוע?
שום קשר לאופנוע, זה סתם מה שעלה לי.
כן אני יודע שהכתיבה לא מהטובות, אני לא יכול לכתוב סיפור אישי ברמה כתיבה גבוהה, אם את מבינה אותי. זה לפות אני
אני מבינה מאד. אבל תמיד אתה יכול להתעלות על עצמך.
בעזרת כתיבה גבוהה ואיכותית אתה יכול להדגיש את הרגשות שבהן אתה מצוי. הכל יתעצם.
תנסה לדחות את הכתיבה עד שאתה צלול.
תודה.