מראה

אילו יכולתי
הייתי אומרת לך כמה שאת מיוחדת.
הייתי אומרת לך כמה שאת יפה
וכמה שאת חכמה.
הייתי אומרת לך שמי שאת זה מושלם ושאת לא צריכה להישתנות.
הייתי אומרת לך תמיד לשתף את הסביבה בידיעותייך.
הייתי אומרת לך שאוהבים אותך
ושאת לא לבד.
הייתי אומרת לך שתמיד יהיה לך על מי לסמוך
ושתמיד יהיה מי שיחכה לך ושלא יתייאש.
הייתי אומרת לך שאת רזה וחטובה
ושאת לא צריכה לשנות בעצמך כלום.
הייתי אומרת לך תמיד לראות את הצד החיובי שבדברים ותמיד להעריך ולכבד.
הייתי מלמדת אותך לשאול.
לא לחשוש ולדבר בקול.
לא להתייאש ולדבוק במטרה.
הייתי מלמדת אותך לאהוב את עצמך.

אבל לא היה מי שיגיד.
לא היה מי שילמד.
ואת גדלת ובנית את דרכך באמונה שיום אחד מישהו יכנס בדלת חדרך, יחבק ויאמר לך את הדברים שמעולם לא שמעת וחלמת לשמוע.

היום.
עכשיו.
את מסתכלת עלי.
מחכה קצת ואז ממלמלת לעצמך את המילים שאת כל כך רוצה לשמוע.
ואני עושה כמוך בדיוק.
את מחייכת חיוך קטן.
את די מרוצה, הולכת לדרכך.
כך היא עושה כל יום.
אבל היא יודעת.
היא יודעת שזה לא כמו שזה ניראה.
היא כבר יודעת שאני משקרת לה דרך המראה.