נפש תאומה

לפני הרבה זמן התחלנו את הבוקר בחיבוק, היה אכפת לך לפחות, לראות אותי מחייכת, מאושרת
לפני הרבה זמן סיימנו את היום בחיבוק, נפרדנו, יודעות שעוד ניפגש, ואת ידעת שאני אוהבת, להיות איתך
לפני הרבה זמן נפגשנו כמעט כל הזמן, והייתי שמחה ולא מבואסת, וכל הזמן רק חיכיתי לראות אותך, לדבר איתך, לדעת שאני החברה הכי טובה שלך
לפני הרבה זמן הייתי מתייחסת אליי, היית דואגת לי (לא בתדירות), היית אוהבת כמו שאוהבים חברה, דואגים לחברה, מתייחסים לחברה, לא מתעללים בחברה
אבל יום אחד משהו קרה לך, מישהו משך אותך, נגדי ורק נגדי, ואת? את לא התנגדת
מצאת לך חברה חדשה, ואני לא ישכח את אותו בוקר, שבאתי לחבק אותך והחיבוק שלי פתאום לא היה משנה, ושבסוף היום שוב רציתי לחבק אותך אבל את היית עסוקה בלהיות איתה, ושאחרי הלימודים רציתי להיפגש איתך המצאת איזה סיבה ואחרי שתי דקות אני רואה תמונות שלך ושלה בבריכה.
אני זוכרת הכל, כל חיבוק שלנו, בילוי שלנו, תמונה שלנו, ואני זוכרת את היום הזה בחופש הגדול שישבנו ביחד וכתבנו שבועת חברות מאחורי תמונה שלנו ביחד
'שבועת חברות!
*להיות תמיד ביחד
*כמעט כל הפסקה להיות ביחד
*לא לצעוק/להעליב/לא להתייחס אחת לשניה
*לא לספר סודות' ועוד הרבה כאלה..
ואת שכחת, והתמונה? היא אוויר בשבילך למרות שהיא בביתך, וגם אחרי שלא התייחסת אליי דאגתי לך, עד שהגעתי למצב שבכיתי בגללך, את פגעת בי, הרסת אותי, חילקת את הלב שלי למיליון חתיכות, ואני בכיתי, ואמרתי לך, וניסיתי להשלים איתך, להבין לפחות מה עשיתי! אבל את התעלמת, ועכשיו, את רואה שהם לא משפיעות עליך טוב, שאת מדרדרת בלימודים, ואת בחרת בדרך הזאת, ושאני בכיתי ואת לא התייחסת, עשית טעות, הפרת שבועה, פגעת, פגעת באיך שקראת לי 'נפש תאומה'