על הסף

שורקת ועומדת על הסף,
נראה שכבר לא אכפת.
מבט אטום וחבל קשור
היטב סביב הצוואר

הסף הזה, צבעו יפה.
נושך ובועט אך מפתה.
ידי אל החבל נשלחות,
אך בעדו שוב ושוב חולפות

גוף רועד וכה רפה
לא תעזור אף כוס קפה.
לדמיין שנפשי כה רחוקה
והמציאות כמו ערפל נמוגה

והנה חוצה את הסף,
ודמעות אחר דמעות
גולשות אל האף
ואז ללחיים.

ורק אני ואתה רואים זה את זה,
זה רק אני ואתה בחדר הזה.
השאר רואים חיוך קלוש והנהון.
הם לא יודעים את הסוד שלי ושלך,
יקום.