עשרת הדברות של כתיבת סיפור – פרק א'. חלק א' – סימני פיסוק.

חלק א'- סימני פיסוק.
זו הייתה תחרות מייגעת, כל הנושאים רבו זה עם זה על המקום הראשון. סופו של דבר, אחרי קרב עקוב בדם וויכוחים ביני לבין עצמי על המנצח, הוחלט שהדקדוק הוא הפרק הפותח, הדיבר הראשון.
הדקדוק, לפי דעתי, הוא החלק הכי קשה בשפה העברית. קודם כל, בגלל שחלק משמעותי בו מבוסס על ניקוד שביום יום אנחנו לא משתמשים בו, אמנם אלו שמתמשים בשפה כשפת אם או שיודעים אותה כאילו הייתה שפת אם, לא באמת צריכים ניקוד, אולי זו יכולה להיות הסיבה שבמדריך אנחנו לא נעסוק בחלק זה.
אז אם לא ניקוד? במה יעסוק הפרק הראשון, ובכן, הרשו לי לענות על השאלה.
הדבר הראשון שנדון בו יהיה פרט שחסר בהרבה מאוד סיפורים באתר, והוא סימני הפיסוק. מה משמעותו של כל סימן ולמה הוא חשוב.
בשפה קיימים תשעה סימני פיסוק, לכל אחד מהם משמעות אחרת, וכולם הכרחיים בשביל סיפור.
הנקודה ( . )
קודם כל, אני לא יודעת אם זה מוכח, אבל הנקודה היא הסימן השכיח ביותר בין כל סימני הפיסוק. הנקודה משמשת כדי לסגור את המשפט, אם לא תהיה נקודה, המשפט יימשך ויימשך עד אין סוף. כאשר חסרה נקודה אחרי סיום המשפט, רצף הסיפור יכול להפוך למבלבל ומסורבל.

שלושת הנקודות (…)
נועד כדי לסמן שתיקה, דילוג של מילה בעת ציטוט, השלמה או רגש מסוים.
אני אישית מאוד אוהבת את הנקודות האלו, הן מוסיפות מתח לסיפור.

סימן שאלה (?)
כמו שמו, סימן השאלה נועד בשביל שאלה. אותו שמים בסוף השורה במידה והיא נועדה להיות שאלה. שימו לב שסימן השאלה עושה הבדל משמעותי במשפט.
לדוגמא נשתמש במשפט שהפך להיות חלק מחיי, "דני הלך לסופרמרקט". בדוגמא זו נראה את ההבדל במשפט כאשר יש לו סימן שאלה או שאין לו סימן שאלה.
דני הלך לסופרמרקט. כאן נגמר המשפט, דני הלך וזו עובדה, אף אחד לא שאל אם הוא הלך או לא הלך.
דני הלך לסופרמרקט?. שאלו שאלה, אף אחד לא יודע אם דני הלך לסופרמרקט או לא.
בנוסף, בתחילת כל שאלה, חייב לשים מילת שאלה כגון : האם? כיצד? למה? וכו', בהתאם למשפט (בהנחה שאתם יודעים את מילות השאלה, לא אכתוב עליהם במדריך).
סימן קריאה (!)
הסימן האהוב עליי. כמו סימן שאלה, גם אותו שמים בסוף משפט, אך סימן זה נועד בכדי להביע כעס או התרגשות, בקיצור, סימן זה נועד בכדי להביע רגש מסוים. אין יותר מידי מה לפרט על משפט זה.
חשוב לזכור : כאשר שמים סימן קריאה בסוף משפט ניתן לכתוב סימן קריאה אחד או שלושה סימני קריאה בלבד (!\!!!) , דבר זה תלוי במשפט כמובן, בצורת ההבעה שלו.
פסיק (,)
כנראה שהוא הסימן החשוב ביותר, או שרק אני חושבת כך. הפסיק נועד בכדי להפריד בין החלקים של המשפט מבלי לסיים אותו. לא ניתן לשים אותו לפני ו' החיבור (שזה חטא אישי שלי)!
דוגמא : דני הוא ילד קטן, נמוך ושמן.
או – היום הלכתי לגן, לא ידעתי שהוא יהיה סגור.
אם לא ייכתבו פסיקים בסיפור שלכם, המשפט יכול להיות מבולגן מאוד. חשוב לשמור על רצץ נקי בכדי להבין את הסיפור.
נקודותיים ( : )
הנקודותיים מסומנים לפני פירוט של רשימה או לפני דיבור ישיר (שימו לב שבסיפורים סימן זה לא מופיע לעיתים, למשל, בזמן דיאלוג או שיחה) עליו אין מה להרחיב יותר מנתינת דוגמאות.
דני הלך לסופרמרקט ושם קנה : בננות, חלב, נקניק ואבקת שוקו.
או – דני הלך לסופרמרקט, שם ראה קבוצת ילדים שצעקו : "מישהו ראה את סנופי הכלב?"
מירכאות ( " ")
בואו לא נדבר עליהם יותר מידי. את המרכאות אנו כותבים לפני ואחרי ציטוט, דיבור או מילה צינית.
דוגמאות :
"אני לא רוצה ללכת לסופרמרקט" אמר דני.
דני שאל את אביו : "למה אני חייב ללכת לסופרמרקט?".
דני כעס על אביו מכיוון שהכריח אותו ללכת לסופרמרקט "המרהיב".
קו מפריד (-)
מכיוון שאני לא משתמשת בו הרבה, ובכל זאת הרגשתי צורך לכתוב עליו, ולא ידעתי מה, החלטתי להיכנס לאתר של מטח ולהעתיק רק את הקו המפריד.
(ציטוט מתוך אתר של מטח)
" קו מפריד (-)
א. במשפט ייחוד נהוג לסמן קו מפריד בין חלק הייחוד למשפט. דוגמה: הג'ירפה – צווארה ארוך.
ב. הסגר ארוך מופרד מן המשפט בקו מפריד. דוגמה: הבעיה הזאת – כך התרשמתי משיחות ארוכות שניהלתי איתו – עדיין מטרידה אותו.
ג. בראש משפט לציון דיבור ישיר.
– האם נתראה בקרוב?"
גרש (')
הגרש נועד בכדי לסמן קיצור של מילה (דוגמא : מספר – מס') .
גרשיים (")
הגרשיים נועדו לסמן קיצור של צירוף שתי מילים (דוגמא : דרישת שלום – ד"ש)

השימוש בסימני פיסוק הוא הפרט החשוב ביותר לכתיבת סיפור מסודר ורציף וגם על שמירת דקדוק נכון בשפה העברית.
בהצלחה לכל הכותבים!