צו 8

זה לא סוד שהייתי תצפיתנית בקו ג'נין, שפעם היה מהקווים החמים במדינה והיום ה"חום" בו בא בגלים.

היום שבו התחפש"שתי היה ה16.9.15.
לא מזמן.
ראיתי את כל התצפיתניות שהיו איתי בטירונות בסיירים,ביסל"ק, והגיעו לאיו"ש.

הזדכאנו על הציוד, החתמנו מקומות (מה שנקרא טופס טיולים יוצא) ובסופו מקבלים את הדף עם גיר הת"ש הצבעוני שאומר שהתחפש"שת.

שאלתי את חברה שלי שהיא היתה מפקדת באחד החמ"לים בפלוגה שלי מתי יודעים אם יזמנו אותנו למילואים.
היא ענתה לי שרק מפקדות עושות ושהיא מקווה להיות בחו"ל אם יקראו לה.

באותו זמן חשבתי לעצמי , בשביל מה היא יצאה לפיקוד אם כל כך קשה לה לתרום למדינה? בזבוז של הקצאה. השקיעו בך ,האמינו בך ואת יורקת לבאר שאת שותה ממנה. שמרתי את הכעס בפנים ושתקתי לה.

עכשיו כשהמצב בירושלים ובכלל בכל יהודה ושומרון מחמיר, אני שואלת את עצמי אם היא עדיין תרצה לברוח לחו"ל במקום לעזור ולהתייצב במידה ויקראו לה.

אני יודעת, שלפחות שלחתי למוקד מילואים מכתב בו הצהרתי שאני מעוניינת להתנדב בכל מצב חירום ובכל עת שיזדקקו לכוח אדם.

הרגשתי שגם כשגוזרים את החוגר, השנתיים או כל פרק זמן שתרמת למדינה בשירות סדיר או קבע לא תם בזה. צריך להיות נכונים להתנדב לעזור במצבי חירום, לאו דווקא במילואים. לנסות להיות אזרחים טובים יותר מבלי שיבקשו או ידרשו זאת מאיתנו.

להתייצב לעזרה גם בלי צו 8 שנשלח אלינו לתיבות הדואר.