שני.
כשהיית בת ארבע רק חיכית להגיע לגיל בית הספר.
וכשהגעת לבית הספר רק חיכית להגיע לצבא.
וכשהגעת לצבא חיכית לרגע שבו תגיעי לאזרחות הנכספת.
ואז?
לימודים, עבודה, משפחה, גמלאות, מוות?
את חיה בהמתנה.
תמיד שואלת את עצמך מה יחכה לי בהמשך, אבל לא עוצרת לחשוב על כל מה שיש לך עכשיו.
בחוץ שמיים אדמוניים, רוח קרירה, כוס קפה וסיגריה וזה רגע נפלא.
את לא תנצרי אותו, למען האמת הוא אפילו די סתמי. אבל כרגע זה מה שאת חווה, זה מה שאת.
את השמיים הלא מזמינים, את הרוח השורקת המקפיאה, את הקפה המעלה אדים ואת הסיגריה פולטת העשן.
את ההווה.
את העכשיו.
תגובות (3)
כל כך נכון… ואי גרמת לי להסתכל עכשיו מזה שונה על החיים… תודה לך! :)
"כשהיית בת ארבע[,] (רק) חיכית".
"כשהגעת לבית הספר[,] (רק) חיכית" – פעם שניה!!
"כשהגעת לצבא[,] …" – מה עם הפסיקים?
"…כוס קפה וסיגריה[.] (ו)זה רגע נפלא". לא לטעמי, סיגריות מגעילות אותי.
"לא תנצרי אותו(,)[.]" – משפט שלם. הבא אחריו הוא משפט שלם בפני עצמו.
"הקפה (ה)מעלה [ה]אדים".
ג'וני יקר/ה, חוץ מתיקוני הלשון הקלים, הקטע סוחף ונפלא. ממליץ לך לקרוא את 'אני רוצה להיות שם', הסיפור הראשון שהעליתי לאתר.
תנו לחיות!! חיות.
שיט. את קצת נשמעת כמוני