תחבורה ציבורית

07/07/2017 756 צפיות תגובה אחת

תחבורה ציבורית. אם היית מבקשת ממני לתאר את החיים שלי בשתי מילים, הייתי אומרת לך, תחבורה ציבורית.
הרי את יודעת שאני נוסעת הרבה, לא יכולה להיות באותו מקום, חייבת לזוז.
כאילו כלום אף פעם לא מספיק לי.
ואם היית מבקשת ממני לחייך יותר, הייתי מבקשת שתתני לי לפחות את הסיבה.
הסיבה להתעורר בבוקר ולקום אל העולם,
בלי לפרוש באמצע.
ואם היית מבקשת ממני להכיל את כולך בתוכי, כנראה הייתי מתפוצצת.
כי תמיד חשבתי שאת יותר מדי, יותר מדי טובה, כשאני כבר מקולקלת.
ואם היית מבקשת ממני לדבר על הדברים החשובים באמת, כנראה לא הייתי מדברת.
הייתי כותבת לך הכל על דף לבן, ומבקשת ממך לקרוא אותו, אפילו פעמיים. כדי שאדע להתמודד עם האמת.
ואז הייתי עושה, עושה אותך, על השולחן המלוכלך ואז גם על השיש.
אבל מעולם לא ביקשת, כלום לא ביקשת.
כי את ההפך ממני, בדרך כלל אני זו שמבקשת.
את רק מבקשת עם העיניים, מבקשת שאני אוהב אותך עד שיכאב לי.
כי ככה הגדרנו אהבה, בתור כאב.
רק ככה הרגשנו חיים.
תחבורה ציבורית,
מפה מלאה בתחנות. ולרוב אפילו אני לא יודעת באיזו תחנה לעצור, או להמשיך לנסוע.
אבל בזמן שחיכיתי שתבקשי, פספסתי את הנקודה.
לא צריך לבקש שיהיה טוב, צריך פשוט לדעת לעשות אותו. כמו שאמרתי, לעשות אותך, לעשות איתך, לעשות את הטוב. והטוב הוא את.


תגובות (1)

נהנתי לקרוא, רואים שבא מהלב..

07/07/2017 00:38
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך