תחשבו, איך זה לאבד את הבן אדם שהכי חשוב לכם בעולם? ( אני ממש אשמח לחוות דעת..)

תדמיינו רגע, לחיות בלי הבן אדם הכי חשוב לכם בחיים.
תחשבו על זה. על הפחד הזה.
תחשבו איך זה לבכות, כל יום עד שמסוגלים לעכל.
תחשבו איך זה לחפש אותו ברחוב, באוטובוס או בסופר.
תחשבו איך זה להיזכר באחד מהזיכרונות מהימים הטובים.
תחשבו איך זה להיתקל פתאום בבגד שלו שהשאיל לכם, או בתמונה.
תחשבו על זה שאין לכם לאן לברוח יותר כשאתם במצב אבוד.
תחשבו על זה שהדמעות והמחנק בגרון הם כלום לעומת הכאב האמיתי שלא נגלה לעיניי עולם.
תחשבו על זה שאין לכם מי שיחבק אתכם וישתוק כשקשה. כמו שהוא עשה.
תחשבו על זה שכל פעם שתחייכו, לא באמת תרגישו שלמים. כי אתם מודעים לכך שזה זיכרון שנשאר אצלכם בלבד, לא תוכלו לחלוק אותו.
תחשבו על כל ההילולים של האדם שהלך לעולמו, כשבעצם רק אתם הכרתם אותו טוב כל כך.
תחשבו על איבוד הדעת שנגרם לכם מרוב שיגעון הגעגועים.
תחשבו על זה שנעלמים לכם המילים כל פעם שאתם מנסים לתאר מה עובר עליכם עקב עזיבתו של החלק השני שלכם.
תחשבו על ההתקפים הפתאומיים שבאים בלי סיבה. התקפי זעם, כאב, עצב, סבל.
תחשבו על איך זה לחיות בלי החצי השני שלכם.
תחשבו על הפחד הזה.
תחשבו עליו טוב.
תחזיקו אותו.
תחייכו. תעריכו את זה שהבן אדם שלכם בחיים.
כי החצי השני שלי לא תחזור עוד.
לעולם.