אותם העיניים , אותו המבט

גם שהיינו ילדים , מבטים תמימים נאיבים, לא יודעים שום דבר מהחיים, אבל העיניים אותם עיניים, אותו המבט .
גם כשגדלנו, הפכנו נערים, חצופים, שטותיים, יודעים טיפה מהחיים, והעיניים אותם עיניים, אותו המבט .
גם שהיינו בוגרים, נהנים מהחיים, מנצלים את היום עד תומו, מנסים לשכוח את מהות החיים, והעיניים אותם עיניים, אותו המבט.
גם כשגדלנו, התבגרנו, התחלנו לעבוד, להקים משפחות, למצות את מהותה האמתית של החיים, העיניים אותם עיניים, אותו המבט.
הזדקנו, נלחמים על כול נשימה, נלחמים לחיות עם כול שנייה, החיים עומדים למצות אותנו, אבל העיניים אותם עיניים, אותו המבט.
גם כילדים, נערים, בוגרים, מבוגרים, זקנים, העיניים נשארות אותו הדבר, המבט עדיין נשאר אותו אחד, המבט הילדותי נשאר גם אחרי שמתבגרים, והמבט הבוגר נמצא בפנינו גם כילדים תמימים, נאיבים.
העיניים נשארות אותו הדבר המוכר, המבט נשאר אותו מבט זהה ולא זר.