דם

דם ניגר מזרועי וטיפות קטנות מכסות את הרצפות שעובדות הניקון טרחו בניקיונותיהן. שיגעון החיתוך ממשיך, חתך אחר חתך ודם אדום. סמיך. יפיפה. ממשיך לזלוג. אני יושבת על הרצפה שגבי שעון על גבי הקיר הקר, תא השירותים נראה כמו זירת רצח של ממש אך במקרה שלי אותו רוצח הוא גם הקורבן. טפיפות רגלים נשמעים מחוץ לתא, ברז נפתח צווחה. צעקה. ואחים בעלי חלוקים לבנים שועטים במהירות במסדרון. פריצת הדלת. בעיטות באוויר וצוות כמו של חיה פצועה מציידי, אחיזה איתנה בזרועותיי מצדם גרירה לעבר חדר הבידוד מצידם. התפתלות בזרועותיהם מהצד שלי בכדי להשתחרר חדר בידוד. חבישת החתכים. סגירת הדלת בטריקה. ושקט. אך לא שקט של שלווה, ורוגע אלא שקט של מישהי שהובסה בקרב, שהכניעו אותה. אני מעיפה מבט לעבר התחבושת שנכרכה על זרועי בכדי לעצור את הדימום התחבושת מלאה בדם כמו ליבי ונפשי מדמם, פצוע, מנותץ לאלפי רסיסים. אני מורידה בבת אחת את התחבושת ומשליכה אותה על גבי המזרונים שממלאים את רצפת החדר, ומתחילה בשיגעון מחודש של פציעת החתכים הטריים והדם שוב מטפטף לו בטיפות קטנות ומכתים את המזרונים, ראשו של אחד האחים מציץ מחלון מעוגל הקבוע בדלת החדר ואחת ושתיים, סובבים אותי אחים במדים לבנים. עוטפים את החתכים בתחבושת וצווחת. בעיטות. תפיסה איתנה בזרועותיי. התפתלות. הגעה לחדר הקשירות. שכיבה על פני מיטה. צרחות. לפיתת ידי ורגלי אל המיטה. סגירת הדלת בטריקה. ושקט. אני מתעבת בכל ליבי את השקט הזה, שוב שקט של כניעה. אין אני רואה כל טעם להמשיך לצווח ולהשתולל הרי זה לא יועל לי בדבר לכן אני בוהה בתקרה וחושבת.
שנה חלפה מאז שהכל קרס, כמו מגדל קלפים אשר היה יציב ועמד בגאון ובנשיפה קלה התרסק. אין עוד משפחה שלווה ומאושרת, אין עוד טיולי נפלאים לאורכה ולרוחבה של הארץ. אין עוד ערבי שישי רווי צחוק ואושר. הבועה הורודה שהייתה עטופה בצמר גפן ורדרד התנפצה, בצורה כואבת .אכזרית. אימתנית. הוא החל להתעלל בי מינית בהתחלה פעם בכמה שבועות ולאחר מכן זה הפך למשהו בשגרה, נהנה מכך התעלם מהפצרותיי לחדול. כעת הוא מאחורי סורג ובריח. הלוואי שכמו שאת חתכי בגופי חובשים בתחבושת רכות ולבנות, כך את ליבי ונפשי. יכרכו מעליהם תחבושת בצורה הדוקה, יגרמו לכאב להפסיק לטפטף ובכך להרעיל את גופי. הרצון ההוא להזיק לגופי, להשכיח את הכאב הנפשי שגדול מנשוא משתלט בצורה רעילה בגופי פעם נוספת אך איני יכולה. לבטח יחרימו את המספריים אשר איתך חתכתי, ידרשו לדעת מהיכן השגתי אותם וכדומה. אין לי כח, באמת שאין לי, שיניחו לי לסיים את חיי כרצוני.