זמן

Ophelia Woolf 29/05/2017 616 צפיות 2 תגובות

אני אתן לזמן לחלוף. הוא פוסע, מתגלגל ואז בוחר לרוץ; מבריח ציפורים לנדוד. אני אתן לו לחלוף, כי הידיים שלי רפויות מכדי לאחוז במחוגים עד שזה יכאב וישאיר חותם על העור. המיטה שלי כאן על מפת כדור הארץ מתרוקנת מאדם, אבל אני אטייל פה- בין קפלים, בין קירות, בין מסדרונות לאור בין ערביים.
רק אז אחזור להביט בה מבעד לקיר זכוכית; לא חוצה אותו, רק נותנת לדברים לרחף, כי גם זה, סופו לחלוף.


תגובות (2)

יפה, אהבתי את השורה הראשונה והאחרונה שיוצרות מעין מעגליות…

29/05/2017 17:15

מרגישה לי נורא בודדה. ומוצאת אינטימיות ברגעים.

30/05/2017 03:38
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך