יום רודף יום

גיא שמש 15/02/2018 419 צפיות אין תגובות

הוא יושב נמוך מאוד אל המקלדת ומקיא את החרא שלו. הוא חושב שהוא מוקצה מחמת מיאוס, אבל לא מפסיק לכתוב. אבא שלו משליך לו אבנים על הראש, והוא כבר לא יכול לחשוב, אבל הוא עדיין כותב. לא צריך לחשוב כדי לכתוב. הוא נרדם כמו אביון שאספו אותו מהרחוב, וסידרו לו מזרן על המדרכה מתחת ללשון בטון, כדי שהגשם לא ינחת עליו. אבל הקור והרוח, הקור והרוח תמיד שם, ולא משנה מה מזג-האוויר, הם בראש שלו. הוא נסחף ומחליק במחשבות לא מסודרות וקופא מחוסר רגש וחום אנושי, אבל מצטנף בשמיכה, שם את הקפוצ'ון על הראש, ונרדם. חלומות נותנים לו כוח, עד דקות ספורות אחרי שהוא מתעורר. אז המציאות הקשה מכה בפניו, והוא מאבד את כל כוח החיים שהחלומות נתנו לו, וגורר את עצמו אל המחשב אחרי ששתה קפה ועישן, וחוזר על אותה סחרחרת של ספק אוננות ספק אמנות, וגרירת התודעה בין כל מיני גירויים שיסתמו את החורים בזמן.

הוא צפה בטלוויזיה בקליפים, כשאור זוהר נכנס מבעד לחלונו ועמד באמצע הסלון. האור הפך למלאך עם כנפיים והכול, ואמר שהוא התבקש לבוא אליו ולתת לו את הישועה, אבל הוא אמר למלאך שאין לו כוח לזיוני שכל, ושהמלאך יזוז או יישב כי הוא מסתיר את הקליפ של דוראן דוראן. המלאך התאכזב מעט, אבל לא איבד תקווה. זז, אפילו ישב, וגישש במילים אחר תודעתו של הכותב האומלל. כשהמלאך גמר לדבר, הוא שאל את האיש המזדקן מה דעתו על כך, ואם הוא מצליח לראות את האור שהוא מנחה אותו אליו. האיש המזדקן לא ענה, והוא שאל שוב. "מה?" אמר האיש מול הטלוויזיה, "אמרת משהו?" "לא שמעת אותי?" שאל המלאך. "לא שמעתי כלום, הייתי עסוק במדונה, בנערות הגורל, בפרינס, ואלה עם הגיטרה והתופים ששרו על מלון בקליפורניה," "האיגלס, הנשרים," אמר המלאך באכזבה. "כן, אלה," אמר האיש המזדקן. "אני יכול להוביל אותך למעיין החיים," אמר המלאך, "ותהיה חזק ובריא ותחיה לעד, תמיד בריא," "באמת בא לי קפה," אמר האיש המזדקן, והעיף מבט אל המטבח, "אבל אין לי כוח לעשות," "אולי תרצה אינסוף משאלות," שאל המלאך. "אחת תספיק לי, קליפ של בוב דילן," "אבל אני יכול להביא לך את האור הנצחי," אמר המלאך. "אל תדליק את האור, זה נעים יותר לראות טלוויזיה בחושך," המלאך שתק רגע ארוך, ולבסוף אמר – "כרצונך," קם, ונעלם דרך החלון. האיש המזדקן המשיך לבהות בטלוויזיה, קליפ אחרי קליפ, ונהנה מאוד כשלפתע הופיע קליפ של בוב דילן. לאחר זמן מה נרדם מול הטלוויזיה, מכוסה עד צוואר בין השמיכות, והקפוצ'ון משוך על ראשו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך