יונתן

ריח מתקתק של פריחה מחודשת מכה בנחירי כאשר רגלי דורכות על הרציף שמלבד שתי נערות שצחוקן מתגלגל לאורכו הוא ריק וידי מסדרות שובו ושוב באופן מונוטוני קמטים בלתי נראה על גבי שמלת הקטיפה הכחולה, הכל מוכרח להיות מושלם במראי לקראת הפגישה המיוחלת. אני יוצאת מהתחנה, משאירה מאחורי את צחוק הפעמונים של הנערות ועייני מתרוצצות בחוריהן במהירות, גומעת כל חלק בחנייה הקטנה ולבסוף לוכדות את האדם אשר ביקשתי למצוא. יונתן גומע את המרחק הנותר ביננו בצעדים בטוחים ובגב זקוף המשדרים ביטחון ועוצמה, ליבי משתולל בקרבי כאשר הוא מגיע אלי, לבושו מעיד על הוד ובנוסף הקפדה על הדברים הקטנים. חולצתו המכופתרת והמגוהצת למשי תחובה למכנסיו האלגנטיות, ומקטרנו משווה לו מראה של גביר רם מעלה. אנו בוחנים האחד את השני בדקדקנות דקות ארוכות, סורקים שוב ושוב איש את רעהו בשתיקה.
לאחר שיחת נימוסין קצרה, אנו פונים למכוניתו והנסיעה הקצרה לביתו החלה. שדות אשר פורחים בפריחה יפיפייה תוחמת את שולי כביש האספלט ואוויר רענן ממלא את הרכב הגולש על הכביש במהירות. מכוניות אחדות נוסעות אייתנו. הוא פונה נוסע בזהירות בין בתי דו קומתיים בעלי דשא מטופח בחזית וילדים הרודפים אלו אחר אלו בצווחת גיל והכל פה כמה פסטורלי ונעים, כאילו נלקח מסרט אמריקאי טיפוסי. פניה חדה נוספת לכביש כורכר בעל מהמורות רבות, הוא מגביר את קצב נסיעתו מאשיר אחריו שובל מאובק.
"טה דהם! זה הוא טירתי במלוא הדרתה" הוא אומר בקול דרמתי ובמחוות יד לבית הקטן אשר נגלה מולנו בסוף שביל הכורכר, והוא חונה בחנייה המקורה. במחווה ג'נטלמנית הוא פותח את דלתי ואני יוצאת מהמכונית, סורקת את סביבתי החדשה.