סיפורו של שמואל

מי נותן לילד בימים אלה את השם שמואל? שם של נביא לרך הנולד?
לרוב זה דתיים, אבל לא כן הוריו של שמואל, הם החליטו לקרוא לילדיהם שמות תנכיים ולא סתם אלא, שמות של נביאים.
וכך יש להם משה, ירמיהו ,ישעיהו ושמואל הקטן ואפילו דבורה אחת נביאה יש להם,
שמואל, מיום שנולד היה ילד חולמני, הוזה בהקיץ מביט רחוק מעבר לאופק,
מה הוא רואה שם? מענין לא?
גדל והיה רואה דברים לפני שהם קרו בכלל ,סיפר להוריו מה יהיה ומה ראה,
כולם חשבו שיש לו דמיון פורה.
אבל,הוא ,כאילו רצה להצדיק את שמו..הוא באמת ראה..
יום אחד חזר מבית הספר וסיפר שראה שמישהו יפול ויפצע בכביש ויזמינו לו אמבולנס..
שאלה אמו- מישהו נפל? לא, ענה שמואל, מישהו ייפול, מתי? עוד מעט .
לא עבר זמן רב וצופר של אמבולנס נשמע ברחוב..את רואה? אמרתי לך..
יצאה אמו וראתה שאיש מבוגר התנגש בעמוד ונפל פצוע..
לא יאומן,חשבה היא, זה בטח מקריות..
כמה ימים אחרי זה הגיע שמואל מבחוץ וסיפר לאביו שעוד מעט יבוא להם אורח שישמח מאד לראות..
כעבור כשעה , צלצול בדלת, מי שם? ניגש האב פותח את הדלת ורואה את חיים חברו הטוב שזמן רב עבר מאז פגש..כמובן שהאב שמח מאד, אך תהה איך פתאום החבר הגיע ,האורח כאילו ידע מה חושב המארח ,ענה- הייתי בפגישת עבודה לא רחוק מכאן והחלטתי להפתיע אותך.ואתה,שאל האב האם סיפרת לבני שאתה הולך להגיע?
מה פתאום, אמר האורח לא ראיתי אותו ,לא הייתי מכיר אותו אפילו אם הייתי רואה אותו,
הוא גדל מאז שראיתי אותו. ישבו החברים , שתו קפה, האם הזמינה את האורח לאכול איתם ארוחת ערב והסיפור לבנתים נשכח, עד להודעה חדשה.
אחרי שבוע ימים התעורר שמואל משנתו,כולו מזיע ונסער , ראיתי את סבא שלי והוא שאל אותי על סבתא, איפוא ראית אותו ,הרי הוא מת מזמן,ומה שאל אותך? הוא שאל מה שלום סבתא ומי מטפל בה..
ומה ענית שמואל? שאלה אימו, עניתי שהיא בסדר ושאתם מטפלים בה טוב. יופי, אמר ונעלם..
כך מפעם לפעם בא שמואל וסיפר מה הוא רואה ובדיוק כך מתרחש, זה נעשה מפחיד..
מה עושים? חשבו ההורים. האם להגיד לו שלא יספר? מה השגנו בזה,
להגיד לו לא לראות? לא הגיוני..שמואל הקטן מנבא בגלל שמו? איך יתכן. החליטו ללכת לשאול רב..
הלך האב לבית הכנסת שבקרבת הבית שלהם להתיעץ עם הרב, להפתעתם הרבה ,אמר להם הרב שזה בהחלט יתכן, שאדם שנקרא על שם נפטר וביחוד אם היה אדם משמעותי מקבל משהו מהנשמה שלו. ובנכם קיבל יכולת נבואית..
אז מה עושים עם זה? שאל האב המודאג את הרב , הרב לא ממש ידע לענות על זה.
אך לאחר מחשבה אמר להם: נחכה ונראה מה יהיה כשיגדל ועד אז אמרו לו שמה שהוא רואה שיספר רק לכם..
אבל לא עבר זמן רב והשמועה על שמואל הילד המנבא ורואה מה יקרה ..
התפשטה ואנשים התחילו להטריד את שמואל הילד.
אך הוריו שמרו עליו כל משמר והזהירו אותו שמותר לו לספר רק בבית ורק למשפחה וכך עשה.
יום אחד בא לאמו וסיפר שאחותו דבורה בהריון ויהיו לה תאומים..וזאת אחרי כמה שנים שלא הצליחה להרות,מה? שאלה אימו..איך אתה יודע? סבא סיפר לי וביקש לקרוא לאחד מהם על שמו..
אחותו היתה בתחילת ההריון אף אחד לא ידע עדין אבל שמואל ידע..
האם באמת סבא סיפר לו או שאולי ראה –חזה? ,
כך המשיך שמואל עד שגדל והתבגר ואז התחיל לראות גם דברים רעים שקורים לפני שקרו..כמו מלחמה שהתרחשה בדיוק כפי שראה, או אפילו חפצים או אנשים נעלמים..
שמעו יצא למרחוק והגיע עד המשטרה. גם מפכ"ל המשטרה שמע על שמואל,בא אליו הביתה בעצמו, וביקש ממנו לעזור להם בפענוח מקרה קשה, היעלמותה של ילדה בשם אנה.
שמואל היסס ואמר,"אני צריך לחשוב", אך לאחר היסוסים ובהסכמת ותמיכת הוריו נענה , אבל אמר: אני צריך זמן לחשוב על האיך" והוסיף .."אני צריך מחברת עם כתב ידה או ספר שלה ושקט"..
לאחר שקיבל שמואל את מבוקשו, הסתגר בחדר ,הביט בכתב היד עצם את עיניו והתחיל לחשוב,
התאמץ מאד, כאב ראש התחיל להציק לו, אך לא ויתר ,ניסה בכוח המחשבה לגלות את מקום המצאה של הילדה..אחז את הספר בידו, עצם את עיניו והתרכז במה שהוא מרגיש,לאט הוא התחיל להרגיש ,
הוא הרגיש בנוכחות חזקה של ילדה, ילדה לבושה קרעים רעבה ויושבת בחושך, המשיך להתרכז במחברת, עבר עם אצבעותיו על האותיות שבכתב ידה.. רצה לראות את מקום הימצאה, מערה? בור? או חדר חשוך?
לא ידע להגיד בודאות, עוד הוא יושב עם עינים עצומות ובידו המחברת, נמנם לרגע, ואז ראה אותה ,הפעם בודאות, היא נמצאת נעולה במקלט של בית ,מקום שומם, איך היא הגיעה לשם? מי נעל אותה שם וכמה זמן היא נמצאת שם ברעב ובקור, רחמים הציפו אותו, פקח את עניו ויצא מהחדר, בחוץ חיכה מפכ"ל המשטרה, רק ראה אותו שאל, "נו? יש לך תשובות?" "כן", השיב שמואל, היא נמצאת במקלט ציבורי בדרום, לא בטוח באיזה עיר ,אולי באר שבע אולי מקום אחר אבל זה מקלט בודאות, היא נעולה שם והיא במצב לא טוב..
בזמן שהמשטרה התחילה לחפש במקלטים באזור באר שבע,שמואל ישב במכונית והמשיך לחשוב כשהספר והמחברת בידו כל הזמן , הוא נסע לדרום ברכב של המפ"כל וכשהגיעו לאזור ביקש להיות לבד כדי שיוכל להתרכז ואז ,פתאום הוא ראה בודאות את המקום, מקלט ליד בית ספר, בשכונה חדשה של באר שבע.
מיד נסעו לאזור והתחילו לסרוק את המקלטים ליד בתי ספר,לשמחתם לא היו הרבה מקלטים שענו על הקריטריונים ולא עבר זמן רב ונמצא מקלט חשוד. המקלט היה נעול מבחוץ וחסום בקרטונים,
אך במבט מקרוב בצבץ אור קלוש,הוציאו את הקרטונים, פרצו את המנעול ונכנסו,היו שם כמה חדרים אחד בתוך השני,סרקו בפנסים את החדרים ובחדר האחרון, ראו מזרונים על הרצפה וצרורות מונחים עליהם..האירו בפנסים היטב ומצאו שם שלוש ילדות קטנות ואנה היתה אחת מהן,הן היו מכורבלות ורועדות מקור, נראו כמו שלדים.
הוציאו אותן,הזמינו מיד אמבולנס והעבירו אותן לבית חולים, ומיד הכניסו אותן לטיפול נמרץ, הצליחו לאתר את הוריהן והביאו אותם לבית החולים.

. החוטף שבדיוק חזר למקלט הרגיש בתכונה ליד המקלט והסתלק משם,
אך לאחר מאמצים וממצאם שנמצאו שם הצליחו לאתר אותו,תפסו והעמידו אותו לדין,
ואנה? לאחר כשבועים היא התאוששה ויכלה לדבר מעט ,השתיים האחרות היו עדיין מורדמות ומונשמות , התברר שאין לאנה משפחה בכלל, כשנעלמה שהתה בבית יתומים.
שמואל ביקש מהוריו שהיא תשהה בביתם עד שתתאושש לגמרי והבטיח לטפל בה, מאחר ולא היו לה הורים, מחלקת הרווחה נתנה הסכמתה שהם יהוו עברה משפחה אומנת.
שתי הבנות האחרות שהיו איתה נחטפו לפניה וכל אותו הזמן הוחזקו במקלט מבלי שאיש ידע.
הן היו במצב גרוע מאד ולכן עבר זמן רב עד שיכלו התאוששו,
הוריהן שהו לידן ימים ולילות עד שהתאוששו.
שמואל טיפל באנה במסירות, היא הבריאה המשיכה את לימודיה בבית ספר,
הם הפכו לזוג ולימים שמואל נשא אותה לאשה, העניק לה שמעולם לא היה לה,
והעניק לה משפחה אוהבת ותומכת,המשפחה של שמואל, שקיבלה אותה כבת.
הוא אהב אותה אהבת נפש , רצה לפצות אותה על הסבל שעברה.
את היכולת הנבואית שמואל רתם לטובת הפרנסה,
ואף פעם לא ניצל לרעה יכולת זו.
הוא המשיך לעבוד עם המשטרה זמן מה ולאחר מכן נעשה בלש פרטי ועבד כעצמאי.