עיניים שרואות הכל.

ראיתי עניים, זוג עניים – יפות ותמימות. אך כלכך עייפות.
ראיתי מבט, מבט טהור- כמו מעולם לא ידע מהומה.
מבט יפייפה.
חלון ועוד חלון, מליוני חלונות, ראיתי.
ילדה קטנה עומדת ובוכה .
וילד, ילד צוחק ודמעות זולגות מעיניו.
ראיתי. ראיתי הכל.
..
מחלון ביתי, אפשר לראות כמעט הכול.
עיניי מחפשות אחר דמויות ברחוב השומם,
מרכיבות לעצמן סיפור, ההולך ונעלם בסופו של יום.
חנות גלידה. חיפשתי.
טעם של תות, חיפשתי.
מפינה לפינה עיניי מטיילות, מחפשות תות באופק הרחוק,
אני אוהבת תותים, חשבתי לעצמי -ובכל זאת, בילדותי כמעט ולא סבלתי תותים . כן. שינוי התרחש במהלך השנים.
עכשיו בלון מתעופף לו ברוח, עולה למעלה למעלה- וילד קטן נשאר בקרקע, בוכה.
בלון. כמה שאהבתי בלונים.
יום הולדת. כלכך הרבה בלונים.
בלונים ותותים -כך אמא תמיד הייתה אומרת.
..
כעת נותר רק לעצום עניים,
ולשקוע.
וכך בדיוק, אט אט עיניי נעצמות,
ואני שוקע -שוקע אי שם ,בחלומותיי..