!born this way
אין לי מה להגיד,
יש לי הסבר קטן על הגסות שבה הסיפור נכתב - בדרך כלל אני עורכת אותו כדי שתבינו מה עבר לי בראש, אבל הפעם כדי לערוך אותו הייתי צריכה להתמודד עם דברים, דבר שאני מעדיפה לא לעשות, ולכן הוא כזה, גס ואכזר.
אני מצטערת שאני לא מעלה סיפורים יפים ונחמדים, על אנשים טובים ונחמדים, משום מה אני מוצאת את עצמי כותבת רק על זה.
תגובות/הערות/דאגות למצבי הנפשי יתקבלו בברכה (אולי חוץ מהאחרון)

צרחות, מגפיים כבדות, דם, ושמיים בוכים.

!born this way 12/10/2013 766 צפיות 6 תגובות
אין לי מה להגיד,
יש לי הסבר קטן על הגסות שבה הסיפור נכתב - בדרך כלל אני עורכת אותו כדי שתבינו מה עבר לי בראש, אבל הפעם כדי לערוך אותו הייתי צריכה להתמודד עם דברים, דבר שאני מעדיפה לא לעשות, ולכן הוא כזה, גס ואכזר.
אני מצטערת שאני לא מעלה סיפורים יפים ונחמדים, על אנשים טובים ונחמדים, משום מה אני מוצאת את עצמי כותבת רק על זה.
תגובות/הערות/דאגות למצבי הנפשי יתקבלו בברכה (אולי חוץ מהאחרון)

הנערה פסעה ברחובות האפלים, צללים דקים חצו את גופה ואור קלוש האיר את פניה.
נדמה כי הייתה משוחחת עם אדם, ידיה נעו ללא הרף ושפתיה מלמול מילים חסרות פשר, אך היא נצבה לבד ברחוב הדומם, ואף יצור חי לא עמד לידה.
קבוצה של נערים בגילה עברה לידה, היו להם מגפיים כבדות ושוט של מילים,
והם החלו להצליף בה.
מילותיהם כוונו במידה מעוררת בחילה של דיוק אל מוקדי הכאב של הנערה, הזכירו לה את הפגמים שהייתה משננת מול המראה, את הבכי של הלילה,
את החתכים שבידיים.
הם לחשו לה בשטניות כמה היא לבד, בעודה מתפתלת על המדרכה בכאבים, והצללים כבר אינם דקים עוד, אלא עבים, ושחורים, ונדמה היה כי הם נוגסים באור הקטן שאחזה בו הנערה.
היא נופפה את ידיה בעוויתות שלא נדמו כשל יצור חי, דמעותיה התערבבו בדם שנשפך מפצעיה.
והמדרכה נעשתה אדומה.
הנערה זעקה בצרחה מצמררת שיפסיקו, עד שהבינה שלצרוח לבחוץ לא יעזור לה,
המילים השורפות נאמרות מבפנים.
וברגע אחד הרחוב נתמלא אנשים, וזו ששכבה על הרצפה האדומה הייתה כבלתי נראית.
רגליים רמסו אותה, שערה הבהיר נתמלא בדמה שלה, היו מגפיים שרק דרכו עליה, והיו כאלה שטרחו לעמוד עליה לכמה רגעים, ולרקוע חזק ככל האפשר.
וכל הזמן הזה פיה לא פסק מלרצוח, והכל היה שקט כמו מוות חוץ מקולה, ובאותו הרגע התהפכו סדרי בראשית, שקט היה הרע והצרחות היו הטוב.
מראהה איבד כל צלם אנוש, כי כמות כזאת של שחור זה כבר לא אנושי, ונשימותיה הקלושות מלאו את הדממה ששררה בעקבות הדעיכה של ההמון.
כשרגליה התרוממו ברעדה, השמיים החלו בוכים בכי אימים, וקול הצרחות הבלתי פוסק של הנערה התמזג עם קולות הברקים והרעים,
אולי הם זעמו על אלוהים, שנטש בשכחה את הנערה לחסדי המפלצות בנות האדם האלו, שריסקו אותה לחתיכות.
אך המדרכה עדיין היתה אדומה, 
והכאב עדיין שרף,
 ואלוהים עדיין שכח,
והנערה עדיין צרחה.


תגובות (6)

אחת בלילה עכשיו, אז לא הכל היה ברור, אהבתי את הכתיבה ואת התיאורים.

12/10/2013 15:40

אני דואגת למצבך הנפשי. (סתם, בצחוק)
סיפור מזעזע. אבל זה אומר שזה סיפור טוב כי הוא הצליח להשפיע עליי.

12/10/2013 19:17

אני חושבת שזה סיפור מיוחד. גם לי בדרך כלל לא יוצאים סיפורים נחמדים על בנות שמתאהבות וחושבות שהן שמנות וכאלה… את יכולה לבדוק את הסיפורים שלי ולראות בעצמך שגם הם אכזרים ויתומים.

13/10/2013 01:04

יואו אישה חשבתי שמתת לי! את בסדר?! הכל טוב?!
תגידי לי שהכל בסדר ;-;
אם תוכלי תדברי איתי.

15/10/2013 06:11

אני חושבת שזה מושלם! כתבת יפה את התיאורים והכתיבה עצמה טובה.
נתן לי לחוש רגשות מוכרים…
ולדעתי את לא צריכה להצטער על זה שאת לא מעלה סיפורים נחמדים, יש פה כמה סיפורים בסגנון הזה שכתבת פה…
אהבתי מאוד!

24/12/2013 23:34

תודה רבה לכולם!
ולמלאכית- אני ממש שמחה שזה הזכיר לך משהו שלך… זה פחות או יותר המטרה שלי בלהעלות סיפורים לאתר הזה.
שוב- תודה רבה לכן!

25/12/2013 08:14
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך