ששש...זה סוד
כתבתי אץ זה לפני שעתיים עכשיו 1 ועשרה ו אוטובוס עדיין לא בא. אני בהחלט מאחרת.

תחנת האוטובוס

ששש...זה סוד 29/06/2016 781 צפיות אין תגובות
כתבתי אץ זה לפני שעתיים עכשיו 1 ועשרה ו אוטובוס עדיין לא בא. אני בהחלט מאחרת.

תחנת האוטובוס ריקה באחד עשרה בלילה.
אני ממהרת לאיזושהו מקום.
בעצם לא ממהרת וגם לא מאחרת.
תופתעו לדעת כמה נעים לשבת פה באוויר החמים של הלילה ולצפות במכוניות העוברות והשבות.
אוי.. הפעילו את המחסום. התנועה מכיוון ירושלים נעצרת.
שני אוטובוסים נעצרים כמה מטרים משמאל לתחנה שלי.
השעון מורה על 23:10.
המכונית שממול התחנה שלי משמיעה שירים בקול גבוה.
אני מכירה את השיר הזה, כל כך שונאת אותו.
האיש שיושב באוטו שקוע בפלאפון שלו, ממש לא מסיר ממנו את עיניו אפילו לשניה.
הכיכר מצד שמאל מתמלא מכוניות שמנסות להשיג כמה מטרים יותר מהשני בתקווה שכשהמחסום יוסר תהיה להם אפשרות לצאת מהכיכר המסחרר מהר יותר.
עוברים פה שני ילדים, בן ובת. אני מכירה אותו, הוא מתגורר באזור שלי. מי זאת? זאת לא החברה שלו.
הוא מגניב מבט לכיווני וממשיך בהליכתו לצד הנערה הלא מוכרת.
נהיה לי חם אז אני שותה מהבקבוק הגדול אשר נמצא בתיקי.
אני מביטה על השעון אשר מחזיר לי שהשעה היא 23:30.
מהאוטובוס השני שמשמאל לתחנה שלי מתחילים לרדת אנשים, גברים, דוסים. לפחות 20 כאלה.
הם הולכים לכיווני.
טוב לא לכיווני, לכיוון התחנה שלי. למעשה הם עוקפים אותה וכרגע הם מאחוריה.
אני מתעלמת מנושא השיחה המשעמם שלהם ומבינה שהם עצרו בכדי לרוקן נוזלים.
האוטובוס שמלפניהם מקבל השראה וגם דלת האוטובוס הזו נפתחת לרווחה ויוצאים ממנה אנשים רבים, מעורבבים. נשים, גברים עומדים ופוצחים בשיחה.
יש שם זוג צעיר שהלך קצת רחוק מהשאר. הם מתחבקים ומגניבים נשיקה עם חיוך.
חייל יורד מהאוטובוס.
על פי המרחק והחושך, אני לא יכולה להגיד בדיוק מהו מראהו, אך חשוב לציין שהמדים יושבים עליו נפלא.
דוס אחד עובר את התחנה שלי כשפלאפון צמוד לאוזנו, הוא צובר מרחק בצד השני של התחנה שלי וצחוקו הרם נשמע עד לכאן.
הנתיב הנגדי של כיוון ירושלים עוצרים גם הם ומתפתחת שיחה על בעיית המחסומים הקשה בשעות האלו.
האוטובוס מאחורי המכונית אשר עצרה לשיח מתעצבנת ומגלה לכולנו איזה צופר חזק יש לה.
התנועה מכיוון ירושלים עדיין פקוקה.
השעון מראה 23:50.
אמבולנס עם צופר מרשים ביותר עוקף את כולם וחולף את הפקק בהצלחה.
היי, התנועה החלה לזרום. האנשים חוזרים לאוטובסיהם.
הם מתניעים ושועטים בשמחה על הכביש הזורם.
האיש ההוא, שהלך לצד בכדי לדבר בפלאפונו בצחוק רם. מגיע לתחנה מתנשם ומתנשף. הוא פספס אותו.
הוא יורק מפיו כמה קללות שלבטח לא היו מוצאות חן בעיני אבי.
תוך שניה פיו כבר צמוד לפלאפונו בזעם.
התנועה זורמת לבינתיים.
השעון מראה 00:00 שעה יפה.
התחלה חדשה. כמו מין טיימר כזה של 24 שעות מתחיל עכשיו.
היי, המחסום הופעל שוב. התנועה מכיוון ירושלים נעצרת.
ואני עדיין ממהרת, והאמת, גם מתחילה לאחר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך