The Grave – פרולוג.

הנערה נכנסה לבית הקברות. היא עברה על כל קבר בנפרד, מורידה את ראשה לכל אחד ואחד במעין קידה קטנה.
היא עצרה ליד קבר שעליו היה חרוט השם סבלטנה קובלובצ'קי.
היא ליטפה בידה את הכתובת, ולידה הופיע מהאוויר הריק זר פרחים. "סבתא?" לחשה אנה.
לא נשמעה תשובה.
"סבתא, את שם? תעני לי בבקשה, אני צריכה מישהו לדבר איתו…"
האוויר מסביבה התחיל לסעור. רוח נשבה בשערה והעיפה אותו על פניה. "היא לא כאן…" נשמעו לחישות מסביב, שאר הרוחות התגייסו למשימה. "מישהו בא… הוא לכד אותה…"
עיניה של אנה נפערו לרווחה. "לא… לא ייתכן… הם לא לקחו אותה! אייזק, תתקרב לכאן בבקשה!"
רוח זקנה פרצה את מעגל הרוחות והתייצבה מול אנה. "כן, גבירת הרוחות. מה רצית?"
"אמור לי מה קרה לסבלטנה קובלובצ'קי, ס – סבתא שלי!" ציוותה אנה על הרוח, וכשביטאה את המילה סבתא קולה נשבר מעט.
אייזק הסתכל עליה. עיניו הביעו דאגה. "אני – אני לא יודע. הם באו ובלי… בלי שהרגשתי. אני לא איך זה קרה. אני שמרתי כאן עם כל כולי. אף אחד לא חדר, הבחנתי בזה רק כשהיה מאוחר מדי. הם יצאו מכאן עם ה'לוכד' בידיהם ורוחה של סבתך נעלמה. אני מצטער, כשלתי בתפקידי."
אנה הסתכלה עליו. "אתה נכשלת!" היא צעקה עליו בחימה מהולה בעצב. "אתה לא שמרת על בית הקברות!" דמעות נצצו בצד לחייה.
"אני יודע." השפיל אייזק את מבטו. "אני אעשה הכל כדי להחזיר אותה לכאן. סבלטנה לא הייתה חשובה רק לך. אני מצטער, גבירתי. אני אעשה הכל כדי להחזיר אותה.
אני ליטפה את הקבר של סבתה ודמעות זלגו במורד לחייה ונטפו על הקבר.
ברגע שהדמעה הראשונה זלגה על הקבר כתובת ברוסית החלה להופיע על צד הקבר.
אנה מחתה את דמעותיה והסתכלה עליה.
'אנה, יקירתי.
אין לי זמן לכתוב הרבה. הם מתחילים בתהליך הלכידה.
תבואי להציל אותי. זה חשוב מאוד, לאנושות כולה! הם יוציאו ממני סודות שאף בן אנוש לא אמור לדעת, סודות מסוכנים מאוד. אני אשאיר לך רמזים בחוץ. על תאבדי את העשתונות שלך, ברגע זה הם חשובים יותר מכל דבר אחר!
שלך, סבלטנה.'
המילה 'סבלטנה' הייתה מסולסלת בדרך שבה סבתה הייתה כותבת אותה.
אנה הפנתה את ראשה לעבר השמים, והצרחה שצרחה פילחה את האוויר הקר. "לא!!!"