דמעות שקופות

את בוכה,
כה שקטה,
כמעט לא כאן,
כמעט לא שם.

את בוכה,
כה עצובה,
דמעותייך שקופות
וקולך נעלם.

את בוכה,
בין קירות אפורים,
בכלובים, בתאים.
בין צרחות לתפילות,
בין אמונות, בין תקוות.

את בוכה,
כה לבד.
עם בגדים ישנים
וחתיכת לחם ביד.

את בוכה,
כה אבודה,
עם מגן דוד מבד,
על בגדייך הדהוים,
המלוכלכים בדם של קרובים.

את בוכה,
דמעות שקופות.
כה צעירה, כה בודדה.

ואת בוכה לך,
בשקט חירשי,
על ילדות שהתפוגגה.