מכחישי שואה

רק לפני שבוע עמדנו על הבמות ובכינו על כל האחים שלנו שנטבחו באכזריות. אנו יושבים ותוהים לנו: כיצד אדם יכול לשנות עורו ולהפוך לכזאת מפלצת? כיצד אותם אנשים היו יכולים לעקוב אחרי פקודות בצורה כה חסרת רחמים? חסרת אנושיות? איך אדם, משוגע ככל שיהיה, יוכל להורות על צעדות מוות שכאלו? על מחנות ריכוז? איך העמים הארורים האחרים שיתפו עם כך פעולה? איך ייתכן שהאוקראינים והליטאים היו כל כך להוטים לחסל יהודים, שלעיתים היו עושים זאת על דעת עצמם? והמסר שמהדהד בראש, משום מה, הוא "אסור לתת לזה לקרות שנית".
פה יטילו דמעות כל אותם ניצולי שואה וצאצאיהם, ויטענו כי מדובר במקרה אחד ויחיד. לא יקרה שוב. לא ייתכן שוב. אפילו המונח עצמו "שואה" הוא מונופול יהודי. כל רצח עם אחר לא ייקרא "שואה", אפילו באנגלית. המונח Holocaust מתאר רצח עם כללי, ואילו המונח Shoah מתאר באופן ספציפי את רצח העם היהודי. רצח העם שמתרחש בימים אלו ממש באפריקה לא ייקרא "שואה", אפילו שמספר הנרצחים שם עולה בהרבה על כמות היהודים שנטבחו.
האמת העצובה, איתה יסכימו כל הציניקנים, היא שהשואה היא כלל וכלל לא מקרה חד פעמי, אלא מקרה קיצון של התנהגות אנושית מסריחה למדיי. ממש כשם שבמהלך מלחמת העולם השנייה, הגויים העדיפו להגן על עורם שלהם ולא להציל יהודים, כך טבועות בבני האדם התנהגויות מלוכלכות. מסתבר דווקא ששנאת זרים חזקה מספיק בשביל להוביל לשרשרת ארוכה של מקרי טבח.
האמת קצת כואבת לנו בבטן. נדמה שהייחוד שלנו כעם יהודי הוא השואה. מה שקושר את כולנו סביב דגל הלאום היא הטרגדיה. הגרמנים מתלכדים סביב ההיסטוריה העשירה של השבטים הגרמאניים הקדומים ועל האימפרייה הרומית הקדושה בראשות קרל הגדול. הצרפתים מתנחמים בזרועותיה של החירות, של השוויון ושל האחווה כאשר הם חשים רגשות פטריוטיים. ומה איתנו? כולנו יודעים היטב לנצל את האימה שהוטלה על העם שלנו, לנצל את הטבח ואת הטרור שהושלט בידי הגרמנים. קל לירות בכל אחד את ששת המיליונים. באופן טראגי למדיי, העם היהודי מצליח לייחד את עצמו ולקומם את עצמו באמצעות טרגדיות שפוקדות אותו.
הרצון לייחד את העם היהודי היא שהובילה אותו להאמין כי רצח העם ההוא היא הגורם שהופך אותו למאוחד. מעין גאווה משונה שכזו, שגורמת לנו לרצות להאמין כי מחנות ההשמדה היו המצאה גרמנית במיוחד עבורנו. אנו מתעלמים, על פי רוב, מכך שבמהלך מלחמת העולם השנייה מצאו את מותם כ- 64.5 מיליון אנשים. העם היהודי שנטבח היה פחות מ-10% מהנרצחים, ועם זאת, אין ספק כי הוא הקורבן הגדול ביותר. אף אומה לפני כן לא נטבחה בסדר וארגון מופתי שכזה, אך דווקא זוהי הבושה של העם היהודי. העובדה כי הגאווה הזאת שלנו, האמונה שרק אנחנו מיוחדים ברצח עם מפואר שכזה, היא זו שגורמת לנו לעוול הגדול ביותר.
למעשה, צעדות המוות, מחנות הריכוז, השמדה בגז, כל אלו לא היו המצאה גרמנית כלל וכלל. למעשה, יריית הפתיחה של שואת היהודים הייתה בכלל הד של רצח עם אחר. בעוד ששואת היהודים החלה באופן רשמי ב-1941 עם טבח היהודים בברית המועצות, כ-26 שנים קודם לכן הייתה כבר הטרגדיה שרירה ונוכחת, רק לעם אחר.
לפני 100 שנים בדיוק, בתאריך הזה ממש, מדינת ישראל הייתה תחת כיבוש האימפריה העות'מאנית. הייתה זו עיצומה של מלחמת העולם הראשונה, שפרצה שנה קודם לכן. באותו הזמן, גרמניה והאימפריה העות'מאנית היו בעלות ברית, ואילו רוסיה (ששנתיים לאחר מכן הפכה לברית המועצות), צרפת ובריטניה היו נגדן – "מדינות ההסכמה".
האימפריה העות'מאנית, שבראשה טורקיה של היום, הייתה מעצמה מוסלמית. בתוכה חיו מיעוטים רבים, כגון הכורדים והארמנים. הצרה התחילה שהמיעוט הארמני העז ברוב חוצפתו להיות נוצרי. האימפריה העות'מאנית, שלא הייתה דמוקרטיה, ולה לא היו מדינות שיטיפו לה מוסר על זכויות מיעוטים, התרגזה על המיעוט הזה, והייתה עסוקה בהמרדת המיעוטים האחרים נגדם.
העובדה כי הארמנים לא ראו את עצמם עות'מאנים הובילה אותם לתמוך ברוסיה, אשר הייתה בעלת דת דומה. ללא ספק, הארמנים היו גיס חמישי בתוך האימפריה, ובאותו הרגע היה ברור לעות'מאנים כי גיס חמישי נועד למוות. כלי הנשק שהיו לארמנים נלקחו בידי הטורקים, ובכך נמנעה מהן האפשרות להילחם.
לפני 100 שנים בדיוק, בתאריך זה ממש, החליטו הטורקים לבצע מעשה. לפני 100 שנים בדיוק עצרה ממשלת הטורקים כ-250 משכילים ומנהיגים ארמנים שהיו באיסטנבול. השיטה הזאת מוכרת למדיי. כאשר פלשו הגרמנים לפולין באחד בספטמבר 24 שנים מאוחר יותר, הם יעשו אותו הדבר עם היהודים. באותו הלילה אותם משכילים כבר היו בעולם שכולו טוב. באותו זמן התחיל טבח בחיילים הארמנים הלא-חמושים שבפלוגות העבודה.
במקביל לאירועי הזוועות הללו הוציאה ממשלת טורקיה את הצו הקורא "לבצע טרנספר של גורמים עוינים מגבולות האימפריה לפנים הארץ". הצמרמורת שעוברת בעמוד השדרה היא בלתי נתפסת. כיצד יכול להיות שמעט כל כך שנים לאחר מכן גורשו היהודים לזבונשין בטרנספרים בשל העובדה שנחשבו לעוינים. הגרמנים גירשו את היהודים למדינות אחרות, ולאחר מכן למחנות הריכוז. הטורקים מצאו דרך אחרת.
הטורקים ארגנו שיירות של מאות אלפי אנשים ללא מזון ומים במה שמוכנה "צעדות מוות". מחריד לחשוב שכל כך מעט שנים לאחר מכן הגרמנים ינקטו באותה השיטה. אמנם הגרמנים השתמשו בצעדות המוות בשביל להוציא את היהודים ממחנות השמדה לקראת סוף המלחמה, כאשר היה ברור כי גרמניה עתידה לספוג תבוסה מוחצת וקשה, וצעדות אלו כוונו לברלין. הטורקים ייעדו את הצעדות למדבריות סוריה. ארמנים רבים קיפחו את חייהם. אותם הכורדים, שהיו מיעוט, פגעו וטבחו בארמנים שצעדו במסלול אל מותם. רצח, אונס, טבח, בזיזות – כל אלו היו מנת חלקם של אותם ארמנים. היהודים סבלו משום היותם בני עם אחר. הארמנים סבלו משום היותם בני דת אחרת. ידוע על מסע שארך 60 יום. ממסע אחר ידוע כי מתוך 170,000 איש נותרו רק 180.
מצעדות המוות נשלחו הארמנים לאחד מתוך 25 מחנות ריכוז. במחנות הללו הם מתו מקור ומרעב. שיטות הרג שונות הומצאו על ידי הטורקים: חלק רוכזו במבנה שהועלה באש, חלק הועמסו על סירות שהוטבעו, וחלק הוכנסו למרתפים שם הומתו בגז רעיל.
כל כך מחריד לחשוב שפחות מ-30 שנה לאחר מכן, ינקטו הגרמנים בשיטות אלו. הטורקים, שהיו פחות משוכללים ומסודרים מהגרמנים, העלו את אותם בני מיעוטים באש וטבחו בהם, ממש כפי שהגרמנים העמיסו יהודים במשרפות ובמקלחות הגז.
כחמישה חודשים לאחר פקודת הגלות, טיפסו הארמנים על הר משה – מוסא דאג – שבצפון סוריה. לאחר חמישים ושלושה ימים בהרים פונו הארמנים בשתי ספינות לפורט סעיד שבמצרים. העובדה כי במשך חמישים ושלושה ימים עמדו הארמנים, כאשר כל העולם מודע לרצח ולטבח מתעלם, מה זה מראה לנו? האם הטורקים הם המפלצות היחידות בסיפור?
ומהיכן תחושת הדה-ז'ה-וו שחשנו? האם זה לא מה שקרה ממש לאחרונה בסינג'ר? כאשר היזידים טיפסו על ההר במטרה לברוח מהטבח שמתחולל על ידי דאעש? רצונו של ארגון הטרור הוא השמדת ההיסטוריה, ובכך שאנו מתעלמים מהעבר – אנו נותנים בידיו את הכלים לעשות זאת.
רצח העם הארמני נגמר בשנת 1923. עם זאת, אף הד בינלאומי לא נשמע. כמעט ולא התייחסו לטבח העם שהתחולל. העולם שתק ונדם. מסופר כי בשנת 1939, כאשר נשאל היטלר בנוגע לתגובת העולם בתכניתו, ענה בתגובה: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?".
במשפט קצר כל כך, הציג המפלצת את התכונה הכי אנושית שבבני האדם. דווקא האדם הפשוט, זה שמתיימר כיום להיות ליברלי, פתוח וקשוב, הוא המפלצת האמתית. אלו שהתעלמו מהרצח הם אלו שנתנו את חותמת האישור לרצח הבא.
כיצד ניתן לכנות את היטלר והנאצים בכינויי גנאי, ולהכריז כי מדובר במפלצות שאינן אנושיות, ואחר כך לתת לתכונה האנושית ביותר להפוך אותנו עצמנו למפלצות?
אנו בוכים על שליש מאחינו שנטבחו עקב השואה, ושוכחים כי הארמנים עצמם נטבחו. ההערכה כיום עומדת על 1.5 מיליון ארמנים שנרצחו. אמנם המספר לא מתקרב לששת המיליונים שלנו, אך אם נתבונן באוכלוסייה הכללית של יהודים בעולם מול הארמנים, נבין כי האחוזים דווקא מספרים אחרת. לא נתון הרבה על נתונים דמוגרפיים של העם הארמני, אך ההערכות הן כי נטבחו הרבה יותר מ – 30% מהעם הארמני. כיום העם הארמני כולל בערך שמונה מיליון נפשות. אין ספק כי הרצח הארמני, אם כך, הוא רצח עם קטלני.
והנה, ממש פה בישראל, מתרחש החטא הזה ממש. כיום אזור הקווקז הוא חבית אבק שריפה. רוסיה, אזרבייג'אן, גיאורגיה וארמניה הם סיר הלחץ של העולם המודרני. גיאורגיה וארמניה הנוצריות מול אזרבייג'אן המוסלמית. אזרבייג'אן, עם טורקי שבו הדת השולטת היא האסלאם (מוסלמים שיעים, אגב), גובלת באיראן, עם פרסי שבו ישנם מוסלמים שיעים. שתיהן גובלות בטורקיה, עם טורקי אסלאמי סוני. אזרבייג'אן וטורקיה הן בנות ברית, ואילו ארמניה ואיראן שתיהן כרתו יחדיו ברית. אזרבייג'אן וארמניה שתיהן במלחמה על חבל ארץ בשם נגורנו קרבאך. רוסיה וגיאורגיה ידעו קרבות רבים ביניהן. האזור רגיש מאוד ונפיץ מאוד.
וכיצד ישראל נכנסת לתמונה?
אין ספק כי ישראל וארמניה הן דומות בכל כך הרבה מובנים. שתיהן מדינות שהוקמו לאחר שאיפה לאומית ארוכה. שני העמים – ארמנים ויהודים – היו מיעוט בתוך מעצמה גדולה. שני העמים עברו רצח עם בעת מלחמת עולם. בשני העמים היה שימוש באוכלוסייה מקומית בשביל לחסל את בני המיעוטים. בשני המקרים קמה מדינה – ליהודים ישראל ולארמנים ארמניה.
אם כך, מה הפלא שבת הברית של ישראל בבלקן היא… אזרבייג'אן?!
מה לנו ולאזרבייג'אן? ובכן, מסתבר שהרבה. ומה מנת חלקם של ארמניה? מסתבר שישראל וארמניה אינן הידידות שמן הראוי לחשוב שיהיו. מסתבר שהיסטוריה משותפת אינה מספיקה, ואינה מתחרה של הפוליטיקה.
מתוך 192 מדינות חברות באו"ם, רק 23 בלבד מכירות ברצח העם הארמני באופן רשמי. הסיבה לכך היא, ללא ספק, העובדה כי טורקיה של היום מכחישה את קיום רצח העם הארמני, ומסרבת להכיר בכך. כל מדינה שמכירה ברצח העם הארמני זוכה לחרם מצד טורקיה, להם יש השפעה רבה. מסתבר שהיחסים עם טורקיה חשובים יותר מההיסטוריה, וגם בישראל לא הייתה שום כוונה להכיר ברצח העם הארמני, ודווקא זה האבסורד הכי גדול. כשאחינו נטבחו למוות, היהודים עשו הכל כדי להזכיר זאת. עד היום משתמשים היהודים בשואה כסמל ודגל לאומללות של העם היהודי. זהו האתוס שמלכד אותנו כעם, והנה, עם הסבל הזה ממש הוא זה שדוגל במדיניות ההכחשה והשקרים, ומסרב להכיר בקיומה של שואה אחרת שאינה יהודית, והכל ממניעים פוליטיים טהורים. כעת, כשהמצב עם טורקיה אינו יציב, פתאום נשמעים קולות בישראל לגבי הכרה ברצח הארמני. הפוליטיקה השחיתה ועיוורה את הממשלה, ופתאום היא הדבר שמסובב את העולם. המוסר הלך לישון, ואיתה גם האמפתיה. נשאלת השאלה – כיצד היהודים יכולים לטעון כי הם זכאים לכך שיכירו ברצח העם שלהם בעוד שההכחשה בנוגע לסבלם של עמים אחרים נותרת חזקה ובוערת?
היום, לפני 100 שנים בדיוק, הייתה יריית הפתיחה של עם אחר שנרצח ונטבח. פה בישראל יש חוק שאוסר על הכחשת שואה, ועם זאת, לא מכניסים אף אחד לכלא על הכחשת השואה הארמנית, אך העובדה כי הנושא ירד מתכנית הלימודים, ירד מהפרק של שיחת היום ואף ירד משולחן הכנסת, הופכת את כולנו למכחישי שואה.
היום יתקיים טקס רשמי בארמניה לזכר רצח העם הארמני, ובו לראשונה אי פעם ישתתפו גורמים ישראליים באופן רשמי מהממשלה. עצוב לחשוב כי רק לאחר 100 שנה נזכרים היהודים האומללים להכיר באומללותו של עם אחר. עצוב לחשוב כי ייתכן שממש בקרוב, בעוד 100 או אולי יותר שנים גם השואה שלנו תישכח ותתערה בדפי ההיסטוריה שייגנזו בארכיון העולם, וזאת בשל מניעים פוליטיים. עם התחזקות העולם המוסלמי שמכחיש את רצח העם הארמני ואת רצח העם היהודי – לא רחוק היום שבו יטענו כי אף היהודים עצמם לא עברו שואה. הסבל של שני העמים יישכח, ועל ידי שכחון זה, תינתן הלגיטימציה לשכוח את האנושיות. סילוף ההיסטוריה וניסיון לשנותה שקול לפשעים בינלאומיים אחרים. אנו חוזרים ואומרים כי מטרת טקסי הזיכרון של השואה היא לדאוג שזה לא יקרה שוב – ועם זאת אנחנו מכחישים את מה שקרה, אז איך נצפה שהדבר לא ישוב על עצמו?! כיצד נוכל לומר עד כמה פתוחים אנחנו ומבינים, ואז פתאום בסבלו של עם אחר לשכוח?
מה אנו מנסים לומר לילדנו? לאותם בני נוער שנשלחים לפולין בשביל לקבל אינפוזיה של לאומיות? האם העם היהודי נעלה יותר על פני עמים אחרים, שלו מגיע להיזכר כעם הסובל, ואילו עמים אחרים נידונו לשיממון?
אין בי ספק כי הכחשת השואה הארמנית בשל פוליטיקה משליכה עלינו כעל אומה. היא מציגה משהו עלינו. במידה מסוימת, איננו צבועים פחות מכל אומה אחרת. נכון, עמים אחרים עשו דברים איומים יותר. בריטניה, למשל, היו הראשונים לבצע רצח עם, כאשר בשנת 1828 הורו לטבוח בבני העם הטסמני. תוך שניים נותרו רק 200 מבני עם זה, ובשנת 1876 הוכחד העם הטסמני כליל.
כיום בריטניה היא בראש המצביעות עלינו כמדינה ומאשימות אותנו ברצח ושנאה כלפי הפלשתינאים. ימנים ושמאלניים פה במדינת ישראל, בינינו, מי באמת רוצה לחיות במלחמה? כפי שנכתב בישעיהו ב', חזון אחרית הימים הוא שלום אמיתי, אך המציאות הזו רחוקה. יש הרבה עבודה בדרך לשם, וכרגע עלינו להצדיק את מעשינו, לטוב ולרע. עם כך, כיצד נוכל לומר כי ידינו נקיות? נשמע תמוה כי העם שעבר רצח עם יהפוך פתאום לרוצח, אך כאשר אנו מכחישים שואה, עתידנו ללא ספק לשכוח ובסופו של דבר להגיע למצב נוראי שבו הטבח מתרחש שוב ושוב. הדרך הראשונה, אם כך, לשלום עולמי כפי שמתואר בחזון נביאי ישראל היא להיות ערים למצוקתו של העם האחר ולעזור. העזרה שהגשנו להאיטי היא מרשימה, וזוהי בדיוק המעלה שלנו. עלינו כעת להתחיל או להמשיך במסורת זו, ולסייע לאחרים. אסור לנו לשכוח שאמנם הם בני עם אחר, אך בסופו של דבר עם חולקים אתנו לב, מוח, ריאות, כליות, כבד… כולנו בני אדם, וכולנו בני עם כדור הארץ. כולנו, מקטן עד גדול, משמן עד רזה, מדתי עד חילוני, כולנו רקמה אנושית אחת. ישראל מוכרחה להיות דוגמה ומופת לעולם, והצעד הראשון הוא להפסיק להכחיש את השואה של העמים האחרים, להפסיק לחפש איך לייחד את עצמנו, ולהתחיל למצוא דרכים להפוך את כולם לשווים. איך להפוך את כל עמי העולם לאוהבים. זוהי מטרה קשה עד בלתי אפשרית, אך הכחשת רצח עם מרחיקה אותנו מהמטרה האמתית של כולנו, כי בינינו, מי לא היה רוצה לחיות בשקט?
בימים הקשים שלנו עכשיו, כשדעאש משמידים את ההיסטוריה בבל, זה בדיוק הזמן להשיב מלחמה ולהכיר בהיסטוריה, לחבק בהבנה את העבר ולעבוד קשה בשביל להפוך את הווה המסובך והאימתני לעתיד של שלום, של אהבה, של תקווה ושל ערכים. אולי זה הזמן להתעורר. אולי מאה שלמה בדיוק הייתה צריכה לעבור כדי שעמים יתעוררו ויתחילו לאהוב, כי יהודי, ארמני, טורקי, מוסלמי שיעי, יהודי אורתודוקסי, נוצרי קתולי, בלונדיניים, חומי עיניים, בעלי עודף משקל, חולי סכרת… למצוא את ההבדלים בין שני בני אדם זה קל מאוד. למצוא את המשותף לכל האנושות? ובכן, זאת משימת החיים שלנו, וכל עוד לא נצעד לעברה… נעמיק עמוק שאול.