סיפור לשואה- סרינה בובה:-

הָיְתָה זוֹ בֻּבָּה יָפָה לְהַפְלִיא
יָדְעָה לְבַטֵּא: "אִמָּא, אִמָּא-לִי",
יָדְעָה לְהָנִיעַ יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ
יָדְעָה לַעֲצֹם וְלִפְקֹחַ עֵינֶיהָ.
בֻּבָּה זוֹ נִתְּנָה יוֹם אֶחָד מַתָּנָה
לְלֵאָה בַּת-אַרְבַּע, לְלֵאָה הַקְּטַנָּה.
מֵאַחַר שֶׁלֵּאָה נוֹעֲצָה בְּאִמָּהּ
הֵן קָבְעוּ כִּי "שָׂרִינָה-בֻּבָּה" יִהְיֶה שְׁמָהּ,
וְלֵאָה הַקְּטַנָּה, לֵאָה בַּת-אַרְבַּע
נִקְשְׁרָה לַבֻּבָּה בְּכָל עֹמֶק לִבָּהּ;
לְכָל צְעָדֶיהָ הַבֻּבָּה נִלְוְתָה,
לַטִּיּוּל לַשֻּׁלְחָן וְאַף לַמִּטָּה.

אוֹתוֹ לַיְלָה אָיֹם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הֵם
וְלָקְחוּ אֶת לֵאָה, אֶת הָאָב, אֶת הָאֵם,
לֵאָה הַקְּטַנָּה, לֵאָה בַּת-אַרְבַּע
כָּל דָּבָר לֹא לָקְחָה זוּלָתִי הַבֻּבָּה.

וּכְשֶׁהֵם הִפְרִידוּהָ בְּקוֹלוֹת נִחָרִים
בְּמַכּוֹת אֶגְרוֹפִים מֵעַל פְּנֵי הַהוֹרִים
הִיא מְאוּם לֹא יָדְעָה וּמְאוּם לֹא הֵבִינָה,
אַךְ חִבְּקָה אֶל לִבָּהּ בֻּבָּתָהּ, אֶת שָׂרִינָה.

כַּאֲשֶׁר נִדְחֲקָה בֵּין מְאוֹת יְלָדִים,
כָּמוֹהָ קְטַנִּים, נִרְעָדִים, נִפְחָדִים,
הִיא אַחַת יְחִידָה לֹא קָרְאָה, לֹא בָּכְתָה,
כִּי אִתָּהּ בֻּבָּתָהּ, כִּי שָׂרִינָה אִתָּהּ.

עַד רִגְעָהּ הָאַחֲרוֹן, עוֹד נוֹשׁמָה הֲמוּמָה
רִחֲמָה עַל שָׂרִינָה פֹּה נִלְחֶצֶת עִמָּהּ.
עַד כָּשְׁלָה, עַד נָפְלָה בַּחֲלוֹם אַפְלוּלִי
הִיא שָׁמְעָה קוֹל שָׂרִינָה: "אִמָּא-אִמָּא-לִי".

אַךְ עַתָּה עוֹד אֵינֶנָּה לֵאָה, זוֹ אִמָּהּ,
וּמִי יְרַחֵם עַל בֻּבָּה-יְתוֹמָה ?"