פתאום ביום אביב -פרק אחד עשר

ב8 למאי 1945 שמענו הרבה יריות בחוץ והמון רעשים מפחידים..אני כבר בת 15 שש שנים אני לא בביתי שש שנים אני שורדת איכשהו שש שנים בלי אמא,בלי אבא,בלי אחי..שש שנים בלי חיים !!
ראינו חיילים ..נכנסו למחנה ההשמדה .לא היה להם את הסמל של הנאצים אלא סמל אחר
"היי בנות.."אמר אחד החיילים" אתן בסדר?בואו איתי".הוסיף
"לאן אתה לוקח אותנו?"שאלה עידה בחשדנות
"אני ולדי אני מהצבא האדום הנאצים ברחו באנו לשחרר אותכם מפה .."אמר
"באמת?"!שאלתי
"כן כן"אמר עוד חייל והביא לנו שמיכות
קפצתי בחיבוק אל ידי החייל"תודה תודה תודה לך!!"
"זאת העבודה שלי אין לך מה להודות .."אמר בנימה כה נעימה
"האם יש במחנה הגברים מישהו?"שאלה דיאנה שהיא כבר בת שבע בקרוב
"מעטים מאוד .".אמר בעצב "ובואו בנות ניקח אותכן מפה"אמר
קפצתי ורקדתי ולפתע מעדתי"לאט לאט ילדה את חייבת אוכל וטיפול רפואי"אמר חייל אחר ועזר לי לקום
"תודה לך.."אמרתי והם לקחו אותנו ועוד בנות שנשארו אל מסוקי חילוץ גופנו היה חלש הושיבו אותנו על שמיכה לפני שבאו לחלץ אותנו עם מסוקי החילוץ והביאו לנו פרוסת לחם וקצת ירקות ושתייה ..היינו חייבים לאט לאט להחזיר את המזון לגוף .הלב לא קלט שזה מאחורינו..היה פחד והיה עוד הרבה דברים לעשות
חשבתי רק על יוספי שלי..לא ידעתי אם הוא חיי או מת ..ויורם..בעלה הטוב של עידה ..שהפכה ממש לאימי המאמצת ..
דיאנה הקטנה איך היא גדלה לה..היא נולדה בתחילת המלחמה ואיכשהוא שרדה..
החיילים לפתע הופיעו עם הגברים של המחנה ..שלפתע למרות שכבר איבדתי את תקוותי ..יוסף ויורם היו שם ! הם חיים ברוך ה' !!
"יוסף !"צעקתי ורצתי אליו
"אהובה שלי..!"הוא בכה וחיבק אותי חזק התנשקנו נשיקה ארוכה ארוכה "את חיה אהובה את חיה !"חייך
"מדהים שלי. אהובי"בכיתי על כתפו
לא היה לנו כוח לעמוד אז התיישבנו.. "יפה שלי.. מדהימה שלי..הכל נגמר..זה הכל ..אנחנו נחזור לצרפת ..ויהיה לנו טוב ונגור ביחד "אמר "אל תבכי אהובתי הכל בסדר קטנה.."אמר והרגיע
"דיאנה תראה איך היא גדלה "חייכתי לעברה שהיא באה לעברנו עם עידה ..יורם ישב על הדשא חצי מעולף..הוא בקושי זז
"יורם יקירי דבר אליי בבקשה "בכתה עידה מנשקת את שפתיו
"למה הוא לא מדבר ?"שאלתי
"יש לו התקף חרדה"אמר חייל אחד הוא רעד שבאנו לקחת אותו..
"תביאו לו מים !" אמרה עידה הביאו לה בקבוק מים והיא השקתה אותו ושטפה את פניו
המסוקים הגיעו ולקחו אותנו לבית חולים בצרפת ושם עברנו הרבה הרבה בדיקות וטיפולים..היה קשה שם מאוד בית החולים היה עמוס עמוס עמוס..היה קשה לאכול שוב .