פתאום ביום אביב -פרק חמישה עשר ואחרון.

05/01/2014 728 צפיות 2 תגובות

עברו להם שמונה ימים וברית המילה של בני הגיעה ..נרגשים היינו אבל אני קצת פחדתי..בכל זאת ..בני עובר סוג של ניתוח קטן
יוסף הרגיע אותי "יהיה בסדר חמודה"
"מזל שיש אותך"אמרתי לו ויורם הגיע לבוש בטלית הוא הסנדק של בננו הקטן
"אני כה מתרגש"אמר ולקח מידי עידה את בני . "להיות הסנדק של הנכד שלי איזה התרגשות"אמר
"אני יכולה אותו לרגע?"שאלה דיאנה
"רק בזהירות בבקשה"אמר יוסף
"אל תדאגו תסמכו עליי"חייכה והחזיקה אותו בידיה "הוא כל כך חמוד "אמר ונענעה אותו בעדינות בשביל שיירדם לפתע הוא בכה
"הוא בטח רעב "אמרתי ולקחתי אותו מידה של דיאנה וישבתי על הספה להניק אותו הוא באמת היה רעב
"אוכל כמו סוס"צחקה עידה
"גבר לעניין "אמר יורם
"איזה ילד זה…"אמר יוסף והתיישב לידי
"בואו נעשה תמונה משפחתית "הציעה דיאנה
"רעיון נחמד!"אמרתי וחייכתי וכולנו הצטלמנו
"אני אפתח את התמונה הזאת ונתלה אותה פה בסלון ביתנו " אמר יורם ונשק לראשו של התינוק וחיבק את אשתו
"ולנו לא מגיע חיבוק?"שאלתי בחיוך
"בואי ילדה שלי "אמר וחיבק אותי ואת יוסף ודיאנה "אני אוהב אותכם מאוד"
"גם אני אוהבת אותכם "אמרה עידה ונשקה לנו ..
"קדימה צריך ללכת כבר לברית" אמרתי "אבל לפני זה..אני רוצה שנעלה לארץ ישראל"הוספתי
"אן את צודקת הגיע הזמן..הנה נולד לך בן …נעלה לירושלים בשנה הבאה בעזרת ה'"אמרו יורם ועידה ודיאנה ויוסף הנהנו בהסכמה
"נלך?"שאל יוסף
"בואו חברים"אמר יורם . הגענו אל בית הכנסת בצרפת שם חיכו לנו חברים והרב הנחמד של השכונה .. אחרי ארוחה צנועה לקחו את בני..
"בבקשה יורם שמור עליו"הרגשתי את הדמעות עולות
"אני גם אהיה איתו אן אל חשש"אמר יוסף וליטף את הדמעות שזלגו לי
"די ילדונת הוא יהיה בסדר ..כל תינוק יהודי עובר את זה"אמרה עידה בנימה מרגיעה
"אבל זה יכאב לו"בכיתי לא יכלתי להסתכל שם שעשו לו את זה ..שמעתי את הבכי של התינוק ..זה הרג אותי ..
"אן בואי לפה"קרא יוסף
"מה?"שאלתי
"צריך להכריז על שם התינוק" אמר
הכרזנו על שם התינוק.קראנו לו .."איתן ..הוא חזק וחסון מבחינתי הוא יהיה לגבר איתן !"כך הכרזתי וקיבלתי את איתן חזרה אל זרועותיי .והלכתי לפינה להניק אותו.
"את אמא נהדרת"אמרה דיאנה
"את אחות מושלמת "אמרתי לה שהתיישבה ליידי
ובסך הכל הברית הייתה בסדר ..לחשוב שאם כל זה היה קורה בגטו מה הסיכוי שהוא היה בריא?הוא נולד?מה הסיכוי שהוא היה בזרועותיי אני מודה לאל על הנס הזה.
כשהייתי בת 21 שאיתן היה בן 3 כבר למד לדבר וללכת דיאנה ואהרון הבן של השכנים נהיו לחברים טובים דיאנה בקרוב תהייה בת 14 ..
החלטנו לעזוב את צרפת ולעלות לארץ ישראל אל מדינת היהודים שלנו אל הבית האמיתי.
לקחנו מזוודות והחלטנו ללכת.העלייה הייתה מייגעת וארוכה אך לבסוף הצלחנו .
כשהייתי בת 25 נולדו לי תאומות זהות בשם אלינור ואביה .תאומות יפות שנורא דומות לאבא
ובגיל 27 נולד לי בן נוסף בשם גבריאל
אני רוצה לעדכן לכם את הדמויות עכשיו אחרי כל החוויה הזאת שעברתי בשואה..
כיום אנו גרים בירושלים.ירושלים שגדלה ומתפתחת.
אז ככה:
אני אן בת 29 נשואה ליוסף ואמא לאיתן,אלינור,אביה וגבריאל
בעלי יוסף בן 32 אבא נפלא לילדיי
איתן בני בן 11 נער חכם הלומד בבית הספר
אלינור ואביה בנותיי התאומות בנות ה4 וחצי עדיין בגן
בני הקטן גבריאל בן שנה וחצי עוד איתי בבית
דיאנה ואהרון התארסו והתחתנו בגיל 19 .כשהיו בני 20 נולדה להם בת בשם הגר.
וכמובן איך אשכח את שני הורי המאמצים המדהימים?
יורם בן 52 סבא נפלא לנכדים
ועידה בת 51 סבתא נפלא לנכדים
עברתי חיים לא פשוטים..חיים קלים..היה רגעים שפשוט רציתי למות..אבל מסתבר שתמיד אפשר לראות את האור ולא האמנתי שזה יקרה שאקים משפחה..ומשפחה גדולה..
ואנחנו פה בישראל בביתנו האמיתי
בארץ זבת חלב ודבש
במדינת היהודים.


תגובות (2)

וואו תקשיבי …. זה מדהים..הסוף כל כך יפה ,סיפור מושלם מצטערת
שלא הגבתי על הפרקים הקודמים היתי עסוקה קצת ..זה פשוט מושלם. !
תעשי חדששש

07/01/2014 07:28

חחחח אין לך על מה להצטער ! תודה רבה ! אני מקווה שאמצא רעיון לסיפור בקרוב .
תודה על התמיכה !(:

07/01/2014 14:02
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך