פתאום ביום אביב -פרק חמישי

לילה אחד קר במיוחד שיעול חזק העיר אותנו..ג'ורג השתעל כל כך חזק כמעט נחנק..
"הוא קודח "אמרה אמא שהניחה את ידו על מצחו
"אני חושב שיש לו דלקת ריאות"אמר אבא ובדק נשימתו "הנשימה שלו חלשה"אמר
"צריך למצוא לו תרופה !"אמרה אמא
"זה מסוכן "אמרתי לה ועטפתי את דיאנה בשמיכה חמה
"אין מה לעשות צריך לנסות להבריא אותו"אמא אמרה
"קדימה ליליאן ,בואי "אמר אבא "ילדים שמרו על עצמכם פה! אל תזזו לשום מקום אנחנו נחזור בקרוב"נישק כל אחד מאיתנו במצח והוציא שקית שלמה של קליפות פירות וירקות..
"תתני לדיאנה היא יכולה איכשהוא לבלוע את זה " אמרה אמא ויצאה עם אבא.
שבוע שלם הם לא חזרו…הדאגות גברו וגברו כמעט נגמר לנו האוכל … שבוע עבר..הלכתי לראות מה שלום ג'ורג בבור שלפתע…נעצרה נשימתו
"ג'ורג מת!" בכיתי
מדלן חיבקה אותי חזק חזק ..לפתע אבא חזר לבד ..
"ילדה שלי… בואי מהר"אמר כולו חיוור
"אבא ג'ורג" מת בכיתי אבא חיבק אותי ובכינו ביחד ..
"אני עומד למות ..תפסו אותי גונב תרופה.. הצלחתי לקבל חנינה לכמה דקות ..רק להיפרד ממכם ..אני אוהב אותך ילדה שלי ".. אמר ונשק לי על המצח
"לא אבא לא!! אל תלך אל תמות בבקשה !!" התחננתי
"החוצה " שמעתי את החיילים קוראים לו
אבא ניסה להתנגד אבל החיילים משכו אותו וירו בו מול עייני .. אבי מת מול עייני ..איזה אסון ..אחי ואבי…הנאצים משכו אותנו בכוח אל מחוץ לבור וגררו אותנו לאיזה שהוא מקום ..
הגענו למין חדר …חייל לקח לי את היד בכוח ולמדלן ולדיאנה..וחרט עלינו מספרים ..
"אייי "צעקתי .
"שקט!!" אמר החייל ונתן לי סטירה
בכיתי .."למה אתה עושה לי את זה ??"
"כי את יהודיה !!"צרח וגילח לי את שערותיי .הבכי גבר בעוצמה חזקה
"שמך עכשיו הוא המספר החרוט לך על היד!" אמר וגם האחיות שלך !"זה שמכן החדש.הוסיף ושילח אותנו החוצה .