¤ההתנצרות¤ הקדמה לפרק ראשון:האמונה שבי.

עמדתי בין השממה,
הירח הגדול מולי ,מרגיע אותי עם האור שלו.
יושבת וחושבת,
עליי ועליו, על העצב והכאב,על השמחה , על התקופות הקשות, התקופות של הריבים, התקופות של הבכי, גם בכי של אושר..
איך שנתתי לו לאט להיכנס לי ללב ,
עד שברגע אחד הכל תם, מת.
ועכשין אני שוב פה, יושבת וחושבת רק שהירח הגדול כבר לא מסנוור את העצב, שום דבר לא מעלה חיוך אפילו לא לרגע קטן .
איך האמנתי בו ? באל ?
שלקח את הפרח היפה בגן שלי?