היחיד שלא וויתר עליי.

מורה אחד זכור לי מתקופת לימודיי.
אותו המורה שמבין כולם היה היחיד שלא ויתר עלי.
ולו אני חב את חיי
״אתה צריך ללמוד ולעבוד קשה בשביל הדברים שאתה רוצה״.
הייתה זו אמרתו הידועה
והוא דאג לחזור עליה בכל הזדמנות שלו הייתה.
״לא ניסית לא הצלחת״.
״לא וויתרת, לא הפסדת״.
אותו המורה, אלכסנדר היה שמו.
חזר ועבד איתי בכל יום יומו.
אני הייתי מיוחד.
בכל בית הספר היה כמוני רק עוד אחד.
נראיתי קצת שונה, היו לי קשיים בדיבור.
היה לי פיגור.
הורי רצו שאלמד בבית הספר הרגיל ולא בבית הספר המיוחד,
על מנת שאלמד כמו כל אחד.
סתם בית ספר רגיל…
עם מורים רגילים,
תלמידים רגילים,
מנהל רגיל
וכיתה שלמה שצוחקת עלי כי התקשיתי לקרוא את התרגיל.
המורים לא ניסו אפילו אותי ללמד.
הם כבר וויתרו מראש,
רציתי להתאבד.
עד שביום אחד בהיר נכנס אלכסנדר,
המורה המיוחד לבית הספר הרגיל.
בשיעור מתמטיקה היה מורה מחליף.
ומיד, נקשר ביננו קשר בלתי הפיך.
הוא התעקש ללמד אותי גם בשאר המקצועות,
תנ״ך, אזרחות, ערבית ואנגלית.
כמובן שמיד, עלו ציוניי משמעותית.
ובאחד מן הימים,
באחד השיעורים
נקלענו שנינו לשיחה, על כל שעמוק בפנים.
הסברתי לו על כל עניין הפיגור מההתחלה.
הוא חשב קלות וענה,
״אני חולה במחלה״.
זאת מחלה קשה…
חסרת מרפא.
מחלה חסרת מעצורים,
מחלה עצבנית וחולנית.
מחלה סופנית.
הוא סיפר שנשארו לו כארבע שנים לחיות.
לא ידעתי איך לעכל את אותן חדשות.
הוא סיפר שיש לו טיפולים על בסיס קבוע,
בערך אחת לשבוע…
וכך זה היה,
המשכנו ללמוד כאילו כלום לא קרה.
סיימתי את הלימודים בהצלחה רבה
עם הרגשה טובה בלב ותעודת בגרות מלאה.
הלכתי לאוניברסיטה,
עמדתי בקשיים.
ובכל מבטיהם המרחמים של האנשים.
אבל תמיד זכרתי את אמרתו של אלכסנדר,
״אתה צריך ללמוד ולעבוד קשה בשביל הדברים שאתה רוצה״.
מצאתי עבודה טובה.
עם שכר נאה,
עד שביום אחד הרגשתי שונה.
השמיים היו אפורים וקודרים.
ובעודי הולך ברחוב ראיתי מודעת אבל.
״בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של אלכסנדר יעקבי.
ההלוויה תתקיים בבית העלמין האזורי ביום שבת ה 29.11 ת.נ.צ.ב.ה״
לבי התמלא בעצב
וברגע אחד נעלמה השמחה.
נזכרתי אז באותה שיחה,
במחלה הסופנית.
וביום שבת עליתי על מונית.
נסעתי לבית העלמין.
פגשתי את משפחתו של אלכסנדר, היו שם כמעט כולם
וליוויתי אותם בסבלם.
ולאחר כל התפילות והאמרות
בעודי מניח את האבן על קברו לחשתי חלושות,
״תודה שלא וויתרת עלי, גם בתקופות הקשות״.