יחפה
לא יודעת איך יצא,האמת שכם לא הספקתי לעבור על זה מהפעמים האלה שאני פשוט כותבת. אשמח לשמוע בטוח שישנן טעיות. אשמח ממש ממש לשמוע

רגיל

יחפה 02/05/2016 704 צפיות אין תגובות
לא יודעת איך יצא,האמת שכם לא הספקתי לעבור על זה מהפעמים האלה שאני פשוט כותבת. אשמח לשמוע בטוח שישנן טעיות. אשמח ממש ממש לשמוע

תמיד אמרו לה שהיא יותר מדי.יותר מדי מדברת,יותר מדי צוחקת,יותר מדי בוכה.
פשוט יותר מדי.קראו לה שירה,והיא יפה ועטופה בשמחה.
את שירה הכרתי אז,בימים של החטיבה.בימים הנוראיים האלה שכל יום חזרתי עם שריטה חדשה,
פעם שמח פעם עצוב.
ושירה נשארה שירה,הילדה היפה במחוזות החטיבה,חייכנית ומאושרת הכל יותר מדי,לפחות ככה אמרו.
אני ושירה לא דיברנו יותר מדי.שירה אהבה את המוזרים,הילדים האלה שכולם שונאים,שכולם לא מבינים מה הם עושים כאן,בחטיבה הכי טובה באיזור.
ואני הייתי מביט,ילד רגיל למדיי ומת שתפנה אליי,שתחייך.
יום יום.והכל אותו דבר.אני מביט עליה בהפסקה שהיא היתה יושבת עם החברות ומספרת להן שטויות שהיה לה,ושהיתה הולכת הביתה בדיוק בדרך שלי.
כל הזמן רק ניצלתי כדי להביט,רק להתקרב עוד קצת ממה שעכשיו.
ושירה לא שמה לב,ככה היא שירה.מעופפת,יותר מדי.
החברים האלה שעוד הסכימו לדבר איתי עליה דחקו בי להניח,כבר נשבעו משלשמוע כמה שירה יפה וחייכנית,עטופה בשמחה,ואני? אני הייתי עוד הייתי רעב,רעב למבט,רעב לצחוק ובעיקר לפשוט לאהוב אותה.הייתי מת על הפרפרים האלה שהיא מתקרבת ועל לגלגל את האינסטגרם שלה הלוך ושוב.
קראו לה שירה.ולי קוראים יאיר.
אנחנו רחוקים אלפי קילומטרים,מספיק בשביל שאפסיק לכתוב עליה,מספיק בשביל שאהנה מאהבה אחרת,שונה.
לא אהבה כזאת שקטה,אהבה כזאת פחדנית.כזו מעריצה.וכל כך מלאת געגוע.
שירה היא האחרונה,האחרונה שאהבתי באמת.
החברים שלי כבר מזמן הפסיקו לדבר איתי על אחרות.
ואני לבד,גבר בן 28 רחב מידות ורגיל למדי,גר ברמת גן עיר הוריי ביחידת דיור ושונא את החיים ואת עצמי,כמעט מת מרגילות.
ושירה,היא נשואה פלוס שתיים וגרה בקנדה,החבר שלה רחוק מלהיות אני.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך