אני אשמור על עצמי, מבטיח

משפחה שלי,
המון זמן לא דיברנו, אני יודע. קיבלתי השבוע את חבילת הממתקים ששלחתם לי, תודה על הכל. אני מצטער שאיני יכול להתקשר אליכם, אין כאן קליטה. יש הרבה רעש ומהומות, מתכוננים לנורא מכל, אבל בכל זאת כולם נחושים, מחויכים.
אני יודע שאתם דואגים נורא, יושבים בבית ליד הטלפון ומחכים לשמוע לשלומי, אז אצלי הכל בסדר, מחר בבוקר אנו יוצאים ללבנון. נחזור בערב, מקסימום בבוקר שלמחרת ואנחנו כבר בישראל שוב.
למקרה שמשהו יקרה, שתדעו ותזכרו תמיד שאני אוהב אתכם, את כולכם. אתם הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי. לא אוכל אף פעם להראות לכם כמה אתם באמת חשובים לי.
לאמא, שתמיד דואגת שיהיה לי מה לאכול, והרבה. שאת תמיד מזמינה את כל החברים שלי מהצבא שיבואו אתנו לארוחת שישי, יש מקום לכולם. את הכל בשבילי, ואין לי דרך לדמיין את החיים שלי בלעדייך. אוהב אותך.
לאבא, שתמיד אתה דמות סמכותית שנותנת לי חוסן מהרבה דברים בחיים, אז תודה על כל זה. תודה שאתה תמיד שם לצדי כשצריך.
לאחותי, את מקסימה, מדהימה, ואני כל כך שמח שאת חלק מהחיים שלי. תמשיכי לחייך תמיד, לא משנה מה קורה. את משרה עליי נינוחות ושמחה תמידית וזה ממש לא מובן מאליו.
אני כל כך מתרגש לקראת מחר, זה יהיה מבצע רציני וכולם לחוצים פה מאוד, אבל יש מורל גבוה, והכל יהיה בסדר. אני אשמור על עצמי, אני מבטיח.
אני צריך ללכת עכשיו, אז נדבר מחר בערב. אוהב את כולכם, תמסרו דש לסבתא, וגם למסטיק הכלבלב.
שלכם,
מייקל

משפחתו של מייקל קיבלה את המכתב יומיים לאחר מכן, עם ההודעה על מותו של מייקל בלבנון.