הצ’יפס האדום

דוני הקטן אהב לאכול צ'יפסים בילדותו
אולי בגלל שגם הם אהבו לאכול אותו.
בכל אופן, דוני נהנה מאוד מאכילתם
וחשב על דרך בה יוכל לייצר עוד ועוד כדי לאכול אותם.

כמובן שאיננו ידע להכין צ'יפס כלל וכלל
אך הרגיע את עצמו שזה בסך הכל צ'יפס אומלל
כמה קשה כבר לטגן חתיכת תפוח אדמה מסכנה?
אך להפתעתו זאת משימה לא פשוטה עם הרבה סכנה

הוא אזר אומץ ושלף תפוח אדמה מהמגירה
תפוח אדמה שמנמן וצהוב, שהעלה בפיו גירה
"נו כבר, תהיה מוכן!!!" צעק דוני בכעס
אך המשיך להביט בתפוח האדמה בחוסר מעש.

התעצבן הוא מזה שהתפוח לא שמע בקולו
"תפוח אדמה מעצבן!!! תפסיק להגיד לא!"
ומרוב שהתעצבן, לקח הוא סכין חדה היישר מהמטבח
ובכל כוחו נעץ אותה בתפוח האדמה המשובח

דוני הסתכל על תפוח האדמה במבט מלא אימה
"מה זה, למה הכל אדום?" ליבו פעם בעצמה
הוא כלל לא שם לב שחתך את קצה אצבעו
והוא חש שנאה רבה לתפוח אפילו יותר מלפרעה

אך זה לא מנע ממנו להכין את הצ'יפס שכה רצה,
הוא המשיך לחתוך את תפוח האדמה רצועה אחר רצועה.
ולאחר שסיים לחתוך, כשהרצועות אדומות מדם,
טיגן אותן בשמן והוציא אותן בשלב יחסית מוקדם

נוצרו להם צ'יפסונים קטנים, בצבע קצת שונה
אמנם גם הוא צבע יסוד, אבל הטעם שלו פחות מהנה
טעם של דם, דם כמו בעיר סדום
וכך למעשה נוצר הצ'יפס האדום.