Loren128
הייתי חייבת לפרוק.

עוגן

Loren128 02/08/2014 689 צפיות 2 תגובות
הייתי חייבת לפרוק.

אני חושבת שיש אגם בתוכי , אגם שצובר את כל הדמעות שלא בכיתי עלייך , דמעות שכולם מסביבי בכו בעודם מתפרקים לי מול העיינים , בעודם מאבדים אחיזה בחוף ומאיימים להאבד אל תוך לב הים . דמעות ששמרתי בפנים שנאחזתי בכאב שגררו איתן פנימה כדי להישאר יציבה כדי להישאר העוגן שיחזיק את כולם קרוב לחוף, להישאר העוגן שילחם בסערה ששברה את כל השאר שקרובים אליי .
הסערה חלפה והשבורים התאחו ואני התענגתי לראות את הקרובים אלי מתאשתים וחוזרים לחוף . אבל צברתי יותר מדי דמעות שמשאירות אותי למטה . אומרים שהנשמה שעוזבת הולכת למעלה הכי גבוה, זה מצחיק כי כרגע אני שקועה במקום הכי נמוך.


תגובות (2)

על מה זה?
כאילו, זה יפה מעורפל וכל זה, אבל הייתי רוצה לשמוע גם (גם, לא רק) את הסיפור האמיתי שלך.
אהבתי!

02/08/2014 02:58

    תודה רבה .זה היה ב חודש קשה שאיבדתי מישהו קרוב. האזכרה בעוד כמה ימים וכתבתי את זה בחודש שהוא נפטר אבל רק עכשיו חשבתי על לעלות את זה …
    באמת תודה רבה :)

    02/08/2014 03:03
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך