עזרא וסופי

ביום ההוא התלבשה סופי יפה, נעלה את נעלי השבת המבריקות בלכה שחורה , גרבה גרביים לבנות קצרות.שערה החום היה מסורק חלק וסרט אדום קשור כפרפר על ראשה.
השמלה הכחולה שלבשה הלמה את עיניה הכחולות הכהות. מהכיס הקטן ניבט לו לב אדום רקום.
סופי היתה מאושרת. הביטה שוב ושוב במראה הגדולה של הארון בחדר השינה של הוריה.מה שראתה מאד מצא חן בעיניה. היא אהבה את התלבושת הזאת ואת כל הופעתה בכלל.
לסופי היה ראיון.
כולה ילדה בת שמונה. ראיון עם מי ?
שאלה טובה.
היום היא הולכת לפגוש את עזרא. מי זה עזרא? היא תדע עוד מעט.
עזרא היה סוחר גדול , איש עסקים עתיר ממון. עזרא ראה את סופי יוחם אחד הולכת עם אמה האלמנה. זה היה בשוק סואן,השוק של דמשק. המוני אנשים ,והמוני תגרנים , שוק תוסס , חי ובועט. עזרא צד במבטו את הילדה .
היתה לבושה בבגדים עלובים, נשרכת אחרי אמה עם הסלים .
ואמה קוראת לה סופי סופי תמשיכי , כי עיניה משוטטות ונתקעות בעלובי החיים ששוכבים בצידי הדרכים המעופשות , כשמי מדמנה ניגרים לידם והם מבוססים בסחי ובטינופת.
ערב אלד הגחע אךחהפ עזרא הביתה . בקלות הוא הצליח לברר את מקום מגוריה של אליס.
אמא של סופי אליס פתחה לו את הדלת וקיבלה אותו בסבר פנים יפות. עזרא היה ידוע בקהילה . הוא תרם כספים רבים לבית הכנסת, עזר ליתומים ואלמנות , תרם כספים לבית התמחוי המרכזי וכל חייו למען עזרה לזולת.צדיק.אמרו האנשים .
אבל עזרא שהיה נשוי ואב לארבעה בנים, התפעל מאד מסופי הקטנה,הוא ידע וגם שמע על חייה הקשים והעצובים. אליס התאלמנה לפני שנים אחדות. עוד כשהיתה סופי ילדה קטנה . שני אחיה הגדולים כבר עזבו את הבית. יצאו ללימודים באוניברסיטת קהיר.עזרא אם כן , החליט לקחת את סופי להיות לו לבת. ואולי ברבות הימים כלה לאחד מבניו.הוא הופיע אצל אליס והציע את הרעיון. אליס הזדעזעה מהרעיון הנואל שהיא תפרד מבתה הקטנה, אפילו שחייה אמורים להיות טובים ומשופרים יותר,אפילו שהיא תלמד בבית ספר פרטי ותאכל יותר טוב ולא יחסר לה כלום .הרעיון שאליס תשאר לבד, ושסופי תגור בבית אחר… לא יקום ולא יהיה, כל עוד היא חיה , אפילו יאכלו פת לחם דלה עם זיתים, היא תעבוד קשה אבל בתה היחידה האהובה והיקרה , לא למכירה .היא תשאר אתה עד שתגדל , לפחות עד גיל שמונה עשרה.
את כל הדברים האלה אמרה לאדון עזרא כשהוא יושב בכורסא החומה הממורטת, אוכל מעמולים פרי ידיה ושותה קפה שחור עם הל , חזק כמו שהוא אוהב.
אז עזרא שתק.הוא ידע כבר מראש שזה לא פשוט.הרעיון עצמו ממש לא פשוט.אולי אם היה לילדה אב זה היה אפילו עוד יותר מסובך.
הוא ידע שהמוסלמים קונים את הילדות ולוקחים אותן לאשה . כן , פשוט מאד. אצל הערבים זה מקובל. אפילו שיש להם אשה חוקית וילדים, הם יכולים להתחתן עם ילדה קטנה. כמה פשוט וטריוויאלי.
אבל כאן זה משהו אחר . הוא רצה לאמץ את סופי הקטנה.שתגדל עם הבנים שלו , שאשתו תטפל בה כאילו היא אמה .
הוא חשב על רעיון.הרי מה בעצם…..? לסופי הקטנה אין מה להפסיד, רק להרויח. היא תוכל לפגוש את אמה מדי פעם . אולי אפילו ידאג שבחגים יוזמנו האם ואחיה אליהם הביתה להתארח ולאכול את המטעמים שהמבשלת שלהם מכינה .בטוב טעם.
אז מה אליס ? מה דעתך ? הוא שאל שוב .
אליס אמרה בשום פנים ואופן. הנושא סדגור ואין בכלל על מה להמשיך לדון.
מאד מחמיא לי שמכל הילדות היהודיות בחרת את סופי, אבל התשובה היא לא . בינתיים לא , אולי כשתגדל קצת נדון בזה שוב.
עזרא התכופף והוציא בובה גדולה מתיקו . שיער בלונדיני . עיניים תכלת ושמלה זוהרת .
קחי אליס הוא אמר זה מתנה ממני לסופי . תקראי לה אני רוצה לראות אותה.
אני אבוא אליכם מדי פעם לביקור.כדי שסופי תתרגל אלי, אבוא ואביא לה מתנות , שתראה אותי כמו דוד טוב ומיטיב.
אליס הסכימה.
היא עלתה למעלה וקראה לסופי.
סופי הגיעה , קצת מבויישת,עיניה הכחולות מושפלות מבט. היא לא יודעת מהסיפור. היא לא מבינה שיש כאן סחר , סחר פשוטו כמשמעו.
דוד עזרא, תכירי סוופי הוא לבקר אותנו . הוא איש טוב.
סופי לחצה את ידו כמו שאליס אמרה לה, עזרא לקח את ידה הקטנה ונישק את אצבעותיה הקטנות. היא רעדה. הוא הושיט לה את הבובה היפה, זה בשבילך אמר וחייך אליה.
הילדה אחזה בבובה, לא חייכה , לקחה את הבובה ועלתה למעלה בריצה .