ערב

28/04/2015 674 צפיות אין תגובות

אורה עטפה את שערה במטפחת המהודרת. היא נצצה כמו זכוכית לאור השמש. השפתיים שלה בהקו באדום. היא נראתה כאילו יצאה הישר מאחד המגזינים המיועדים לנשים דתיות. התלבטה אם למחות את האודם. הוא קצת מוגזם ועם השפמפם שלה במיוחד. החליטה להשאירו. עטתה את הז'קט החדש שרכשה מדמי הכיס שהעניקה לה אמה בביקורה האחרון בערש ילדותה. היא באמת צריכה לבקר שוב, חלפה בה המחשבה. לפתע הרגישה כל כך רגילה, עם מחשבות שאינן יוצאות דופן, אלא עוברות במוחה של כל אישה נשואה כמותה. התחשק לה להשליך את המטפחת לרצפה, לצבוע את כל פניה באודם ו… הדמיון של פניה מחופות ממצח עד סנטר באדום זוהר גרם לה לעצור ולפרוץ בצחוק. בדיוק באותו רגע נכנס יחיאל החדרה.
"גם יפה וגם שמחה," הוא אמר, "מה עוד יכולתי לבקש?" הוא נשק ללחייה. הוא לא הבחין בצליל ההיסטרי של צחוקה, דבר שעורר באורה רצון לסטור לו. היא משכה על שפתיה חיוך יותר זוהר מן האודם שעליהן ודברה בקול הפתייני השמור לערבים מעין זה.
ארוחת הערב היתה קלילה. סלמון מעושן, ביצים רכות, לחם כפרי וסלט רענן. יחיאל לא נראה שבע. מצוין. שיישאר רעב גם בשבילה. היא תכננה לטרוף אותו הלילה, להטריף את חושיו. כשערכה את קניותיה בצרכניה ובשוק חשה כאילו הנושאים והנותנים סביבה יכולים גם הם לראות את התמונות הצבעוניות בראשה. כל כך חיות היו.
בברכת המזון השורש ז.ו.נ. התהפך שוב ושוב בראשה לשורש קרוב עד מאד. היא כמעט זרקה את הכלים לכיור, בלהיטותה לעבור אל חדר השינה, וכשיחיאל הציע לרחוץ אותם היא הצליפה בו "לא!" כשראתה את המבט המבולבל בעיניו הסבירה עצמה: "אני לא רוצה להניח לזוטות ככלים לעכב את האיחוד שלנו".
יחיאל נשא אותה על כפיו אל המיטה, כמו אז בליל כלולותיהם. אז הרגישה כקרבן, היום הרגישה כאלה. מנצחת. היא הדריכה את ידיו על גופה. המשחק המקדים היה ארוך.
"זה לא מעכב את האיחוד שלנו?" הקניט אותה יחיאל.
"לא מדובר בזוטות", היא התנצחה.
יחיאל צחק, אבל היא הפחידה אותו. דומה היה לפעמים שהמין הוא חזות הכל אצלה. זה היה משונה. בתקופת היכרותם היא היתה כל כך תמימה, עם השיער האסוף בקוקו מרושל, החיוכים העדינים והחולצות עד הצוואר.
אחרי שהסתיימו העסקים המלוכלכים הוא שכב ער עוד שעה ארוכה, למרות שעל פי הספר הורמון כלשהו אמור היה להרדים אותו כבר. הוא הביט באורה. אפילו בשנתה ההתכרבלות שלה לצידו היתה חתולית. אין ספק, הוא קנה חתול בשק.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך