פנימיית ארגון. פרק 14 "פיטר."

פיטר גירד את שערו בעצבניות. מה הוא עשה לא נכון? הוא ניסה לעזור לג'ק שהפנה לו גב, הוא ניסה לגרום לכל הבעיה הזאת להיפתר אך הדברים רק הסתבכו. הרי הוא אמר בסוף לג'ק שסאם עשה הכול, נכון? אז בגללו סאם וג'ק הלכו מכות וג'ק נפרד מנוי. הכל באשמתו. אין ספק.
הבטן קרקרה לו. הוא היה רעב, אך האוכל שהוא רצה לא היה בתפריט וזה הוציא אותו מדעתו. היה בתפריט לארוחת הערב רק ספגטי, שניצלים ורביולי. הוא לא אוהב שום דבר מזה. הקינוח היה חטיף שוקולד אך זה לא מצא חן בעיניו גם כן.
לפתע חברו פנה אליו. לחברו קוראים טום. הם הכירו בחטיבת הביניים, בכיתה ז'. טום הוא בעל שיער שחור ועיניים ירוקות. הוא תמיד לובש ג'ינסים והוא רזה. לפעמיים הוא לובש משקפיים גדולות כאלה, רק בשביל לראות בלוח. המשקפיים נראים עליו טוב, אבל הוא שונא אותם. לפיטר אין מושג למה הוא שונא אותם.
"אז מה קורה, חבריקו?" הוא אמר וטפח בגבו של פיטר. הקול שלו היה חזק אך רך בצורה כלשהי.
"בסדר.." הוא נאנח.
"אתה לא בסדר." הוא ישב לידו בספסל. הוא תמיד ידע מתי הוא לא בסדר.
"טוב, נכון. פשוט גרמתי לזוג להיפרד ואני מרגיש נורא עם זה."
"אני בטוח שאוכל בחדר האוכל יגרום לך להרגיש יותר טוב. כבר אכלת?"
"אה.."פיטר לא ידע אם לשקר או לא, כי בכל זאת הוא ממש רעב. "אני לא אוהב שם שום דבר." הוא גירד בשערו באי נוחות.
"תאכל את השניצלים. הם ממש טעימים! עם הספגטי זה עוד יותר טעים."
"אבל אני לא אוהב שניצלים.." הוא השפיל את מבטו.
"נו, לא יקרה כלום אם תטעם. וחוץ מזה, השניצלים של הטבחית שולה הכי טובים בעיר! אפילו לא בעיר,בארץ! מה ארץ? בעולם!"
"טוב שלא הגזמת." פיטר גיחך.
"כבר אתה מחייך. נו יאללה בוא." טום הרים את פיטר מהספסל ושניהם הלכו לקפטריה.
"אז איזה כיתה אתה בסוף?" פיטר שאל כשהם הלכו במסדרון.
"אני כיתה ח'2. מבאס נכון?"
"אני בכיתה הרביעית. זה מבאס, כן."הוא הסכים אייתו.
"אבל מצד שני יש בנות ממש יפות בכיתה שלי. זה כאילו הם נבחרו מראש."
"אתה לא מתחיל עם זה שוב." נאנח פיטר.
"נו.. אבל הן יפות. ואני יפה. זה מתאים!" התחנן טום.
"אם אני אוכל את השניצל- אתה לא עם אף אחת לפחות לשבועיים!"
"וואו, שבועיים, יופי שלא הגזמת." הוא דיבר בציניות. "שבוע וחצי. כי זה בסך הכול שניצלים. אם אתה אוכל גם את הספגטי אני לא הולך לשום מקום למשך שבועיים. דיל?"
"טוב." התפשר פיטר. הם חיבקו אחד את השני בנימוס והגיעו לחדר האוכל.
שם הטבחית שולה נתנה להם מבחר של אוכל. לא היו המון אנשים, חלקם כבר סיימו לאכול. זה היה טוב בשביל פיטר, הוא שונא צפיפות.
הטבחית שולה הייתה לבושה בסינר, עם קוקו ורשת בשערה החום. היא הייתה עייפה, היו נראים עלייה עיגולים מתחת לעיניים. היה לה כרס, אך בכל זאת היא הייתה חביבה בעיני כולם. היא תמיד חייכה והגישה את האוכל הכי טוב שיכלה לתת.
"אני רוצה את השניצלים ואת הספגטי." אמר פיטר.
"מנה חדשה! יפה פיטר. אני מבטיחה לך שלא תתאכזב."היא שמה את השניצלים והספגטי בצלחת אחת.
"בסדר.." הוא נאנח וניגש לשולחן. טום הזמין גם אותה מנה וישב אחרי פיטר לידו.
"אתה מוכן לאכול?" שאל טום.
"כן.." אמר פיטר. הוא נשם עמוק בהתכוננות.
"תאכל!"
פיטר לקח את המזלג ולקח מהמזלג את הספגטי. באטיות הוא קירב את הספגטי לפיו. טום ישב לידו והסתכל במזלג בריכוז. הלשון התחילה לגעת בספגטי. זה לא היה נורא.. אך הוא נעצר.
פתאום ילד ניגש אל פיטר משום מקום, מבקש עזרה. פיטר הניח את המזלג על הצלחת וטום נאנח.
"פיטר! נער גדול שותה בקבוק גדול! אני חושב שזה רעל, כי הנער יוצא משליטה!"
"מה? בוא נלך לשם!" קם פיטר על מקומו. אחריו טום. הם רצו למקום שבו הילד הוביל אותם.
פיטר הכיר את הילד משנה שעברה, הוא תמיד עזר לו בשעת צרה. מכיוון שהילד רק בכיתה ד' (הכיתה הכי קטנה בפנימייה) הוא תמיד הסתמך על פיטר. או על מבוגר אחר.
הם רצו לפינה חשוכה בחדר האוכל, כשעוד חדר האוכל החל להתרוקן. נער ישב שם, עם בקבוק וויסקי ביד. גופו היה מקועקע בקעקועים שחורים. היה לו פוני שסגר את עיניו, בצבע שחור.
"תוריד את הבקבוק מהיד!" פיטר צעק.
"לכו מפה, תנו לשתות בשקט." הוא אמר והיה נראה שהוא לא מרוכז במילותיו. הוא היה מנומנם ולא מרוכז בעצמו.
"זה מסוכן. אני אגיד למנהלת שאתה מביא שתייה לפנימייה." הזהיר פיטר.
"ואז אני אגלה את הסוד שלך." אמר הנער.
הלב של פיטר פעם בחוזקה, לא יכול להיות שמישהו יודע את הסוד שלו.
"אני יכול לספר עכשיו לכולם, אין לי בעיה. יש לי מקורות."
"תגיד לי באוזן את הסוד. ניראה אותך." טום והילד שלידו השתתקו. אם זה היה חבר אחר של פיטר, אז הוא היה אומר 'איזה סוד?' אבל טום הוא אחר. הוא יודע שבלתי אפשרי לסחוט מפיטר סוד. במיוחד אם כשמדברים עליו הוא מתחיל להילחץ.
פיטר התקרב בפחד אל הנער. היה לו בפה ריח של אלכוהול, מה שגרם לפיטר בחילה כשהתקרב אליו.
"יש לך בקבוק וודקה במזוודה, לא?" לחש הנער.