פנימיית ארגון. פרק 5. "אורלן."

הם היו בכיתה רק למשך שעה. צלצל הפעמון ולאט לאט התרוקנה הכיתה. אורלן יצאה עם רז, שסירבה להחזיק ידיים. היא אמרה שזה קיטשי מדי. נוי פנתה אליהן.
"איך התגעגעתי לצלצול הזה.." היא חייכה חיוך גדול, שרק החמיא לה.
"כן.." הסכימה אייתה אורלן. "רוב הכיתה אני מכירה משנה שעברה." אורלן הייתה בפנימייה שנתיים.
"רז את חדשה פה?" פנתה אליה נוי. רז הנהנה בהסכמה. "אז.. היי. אני נוי." היא לחצה אייתה יד.
"פנימייה.." היה ניראה שרז לא ידעה איך להמשיך. היא הסתכלה סביב כאילו מחפשת את המילה."פנימייה.. יפה." היא אמרה לבסוף.
"תאמיני לי, בהתחלה זה ניראה קצת נורא, אבל זאת פנימייה מדהימה! את תתפנקי כאן! זאת לא סתם פנימיית יוקרה!" הבטיחה לה נוי.
"את יודעת איפה אפשר לאכול?" שאלה רז.
"חדר האוכל נמצא בקומה למעלה, שמאלה. רוצים שאלווה אותכם? אולי אוכל אייתכם."היה ניראה שנוי ממש רוצה להתחבר אייתן. או שהיא סתם הייתה נחמדה.
"בסדר." אורלן הסכימה.
שלושתן הלכו יחדיו, לחדר האוכל. אורלן הרגישה שסוף סוף אין אף אחד שיצחק על המבטא שלה, לא כמו שנה שעברה, שהייתה לה כיתה נוראית. הפעם היא בכיתה חדשה לגמרי ובדף חדש נקי לחלוטין.
בדרך אורלן נתקלה עם שני אנשים, כהרגלה. היא התנגשה בהם וביקשה סליחה במהירות. תמיד זה היה קורה לה, היה קשה לה לכוון את עצמה במסדרון הצפוף.
הן נכנסו לחדר האוכל. הוא היה צפוף, אבל פחות מהמסדרון. היה טור ארוך למזנון, שם הגישו המון כריכים, סלטים ועוד דברים של ארוחות בוקר. השעה הייתה עשר בבוקר.
אורלן, רז ונוי נגשו למזנון, מחזיקות מגשים בצבע כחול עם בקבוק מים.
אורלן לקחה וופלים קלים של שוקולד וכריך גבינה. רז לקחה צלחת קורנפלקס עם חלב. נוי לקחה סלט עם מלפפון ועגבנייה. אורלן הייתה מציעה לה לקחת משהו יותר ממלא, אבל יש לאורלן הרגשה שנוי אוהבת את זה. היא זללה חצי מהסלט עוד לפני ששלושתן הגיעו לשולחן.
כל השולחנות היו מלאים. לבסוף הן ישבו ליד רו, שאכלה באטיות קורנפלקס ושתקה כמעט כל הארוחה וליד נערה גינג'ית עם נמשים. הנערה הייתה עם עיניים ירוקות והיא הייתה קצת רזה. היא אכלה סלט כמו נוי.
"היי. אכפת לכן אם נשב כאן?" שאלה נוי. שתי הבחורות אמרו ביחד שזה בסדר.
"איך קוראים לך?"שאלה אורלן את הילדה הג'ינג'ית.
"אני אמבר." היא חייכה.
"את גם צרפתית?" עיניה של אורלן נפערו.
"כן." היא הנהנה. "מה, גם את?"
"כן! אני מארי אורלן שארל! או בקיצור אורלן."
"סוף סוף צרפתייה!" אמרה אמבר בהקלה.
רז השתעלה לתשומת לב. ראשם של אמבר ואורלן הסתובבו בבת אחד.
"אוי סליחה." אמבר צחקקה.
"אני נוי," הציגה את עצמה נוי. "זאת רז," היא הצביעה על רז, "וזאת אורלן, כמו שראית. את רו בטח כבר היכרת."
"ארבעתכן מאותה כיתה?" שאלה אמבר. כולן הנהנו. "אהה.. אני בכיתה ח'6."
"היי, ג'ק בכיתה השישית!" אמרה נוי.
"אה.. ג'ק ההוא..הוא חבר שלך?"
"כן." חייכה נוי באושר. אמבר לא נראתה מאושרת מזה כל כך. "אז את לא תשמחי על מה שיש לי מה להגיד."
"מה זאת אומרת?" שאלה נוי.
"עזבי, אולי אני סתם מסיקה מסקנות גם ככה."
"נו די כבר סקרנת אותי!" נוי התעקשה.
"ראיתי בנות סביב ג'ק. היה ניראה שהן מעריצות אותו או משהו.. אבל לא ראיתי את הפנים שלו."
"מה זאת אומרת מעריצות?" המשיכה נוי לשאול.
"לא יודעת.. אבל היה ניראה שאין לו חברה בכלל."
"טוב, הוא בטח בסדר, לא קרה כלום. אני לא בן אדם קנאי!" נוי דיברה לעצמה.
"טוב אני סיימתי לאכול, אני הולכת לחדר הבנות." עמדה אורלן לקום, אך רז עצרה אותה.
"גם אני סיימתי, אבוא אייתך. את כל השאר נפגוש אחר כך. ביי." אמרה רז ונופפה לשאר הבנות יחד עם אורלן. אורלן שמה לב שרו לא אמרה מילה כל השיחה, אולי לא היה לה מה. אך בכל זאת היא קצת ריחמה עלייה. אורלן תמיד היה פטפטנית והיא לא אהבה להיות בצד. רו הייתה נראית כל כך עמוקה.
רז ואורלן זרקו את המגשים והמשיכו בדרכן לחדר הבנות.
"אמבר ממש חמודה." רז אמרה.
"כן.." אורלן הסכימה.
"רק חבל שהיא לא בכיתה שלנו."
"זה בסדר, חוץ מהקטע הצרפתי אנחנו לא ממש מתאימות. היא עם נמשים ואני עם פס אדום בשיער." אורלן ניסתה לא לפתח צפיות על אמבר. תמיד היא הייתה מצפה יותר מדי ומתלהבת מכל דבר.
"טוב אני חושבת שאני אלך לפרק את המזוודות." אמרה רז בכניסה לחדר. "אני עדיין לא סיימתי."
"כן.. גם אני." אורלן גירדה בשערה באי נוחות.
וכך הסתיימה השיחה. אורלן הייתה עסוקה לפרק את המזוודה, אך המחשבות שלה בכלל חשבו לכיוון אחר. איך תהייה השנה? שוב יצחקו עלייה עם המבטא המשונה? שוב היא תתקע מילים בצרפתית? הפעם זה היה אחד השיאים שלה, כל השיחה היא לא פלטה שום דבר צרפתי. היא ניסתה להיות רגילה כמו כולן. למרות שהיא אוהבת להרגיש שונה.
הייתה לה מראה כיס במזוודה. היא הביטה במראה.
עור חיוור, עיניים כחולות, שיער שחור עם פס דק בצבע אדום. היא נראתה משונה, אבל היא אהבה את זה.
בדרך כלל לא היה אכפת לה מה האחרים אמרו עלייה, אבל השנה היא צריכה לחשוב מה היא צריכה לשנות, אם זה דף לבן וחדש, צריך שיהיה בו משהו אחר.