שכונה פרק 13

ישבתי באחת החניות מול הבית שלי לאכול. ישבתי לי בסוף בכורסאות,מקום שקט ,בלי ריח של סיגריות..
"היי ג'וני"אמרתי למלצר החמוד שהיה מולי
"מה קורה,מתגעגעים אלייך פה"השיב בחיוך מהמם.
"בחופש אני יחזור"אמרתי ושמעתי את הבטן שלי מתהפכת מרוב רעב
"אז את המנה הקבועה?"שאל
"כן"השבתי בחיוך,הוא רשם בפינקס והלך. זה המקום שהכי מרגיע אותי, זה ממש הבית השני שלי. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה, חוצה את הכביש בזהירות ורצה למטבח ישר לידיו של אלכס, אבא של ג'וני.
אחרי שלוש דקות של כמה הודעות המוקרם הגיע ואיתו שובל של ניחוחות שאני אוהבת
"אחח" לחשתי מסניפה את הריח
"משהי פה רעבה" ציחקק ג'וני
"אכן"אמרתי. הוא מזג לי ענבים והלך בחזרה למקומו.
אכלתי לי בשקט עד שהבחור הגיע.
**נקודת מבט של סער**
"די אמרתי לך מיליון פעם,סגרנו את החוזה למה את צריכה לשנות אותו" הייתי בעצבים,עוד דוגמנית הלכה.
"תשמע הציעו לי סכום כסף לא קטן ואתה.." אמרה נסטיה
"אני מה? אני לא יכול להביא לך סכום כזה?חשבתי שאת איתי" אמרתי הפעם בשקט. מנסה להתגבר על הרוחות
"מצטערת" אמרה בקול חלש וניתקה.
"בת זונה" צעקתי והעפתי מספר דפים מהשולחן המבריק.
"איך היא יכולה לעשות לי את זה?"שאלתי את עצמי כשראשי טמון בין ידי. ישבתי על הכיסא עוצם את העניים.
"סער,יש שיחה מספר 4" הודיעה לי רותי.
"הלו" עניתי בקול חלש
"אהובי?" שמעתי את הקול של אפרת. הרגשתי מחנק בגרוני
"יפתי מה קורה?" שאלתי
"אני מצוין,רק שהקטן שלך קיבל עוד הפרעת משמעת" אמרה. כפרה על הילד הזה,הוא גאון באמת שגאון רק..חוצפן
"עוד פעם? פעם הבאה זה סילוק לא?" שאלתי
"כן,אני לא יודעת מה לעשות איתו.המורה שלו הציעה על רטלין" אמרה בקול חלש.
"שום רעל כזה או אחר יכנס לגופו של עידו" התעצבנתי שהמורה המטומטמת שלו לא תיכנס לחיים שלנו
"תירגע סער,אני אמרתי לה אותו דבר.תסמוך עלי אני יטפל בו כבר" אמרה בקול שקט ומרגיע. היא החיים שלי
"טוב יפה שלי,אני ידבר איתך" ניתקתי את השיחה ויצאתי מהמשרד. אז זה אני,סער אהרון. גבר בן 41 נשוי פלוש שלוש וסוכן דוגמניות כושל. אני מרגיש שהעבודה שאני הכי אוהב בעולם נוזלת לי מבין ידיי. אני חייב לעשות משהו לפני שאני מאבד הכל.
אישתי אפרת,דוגמנית לשעבר(כך הכרנו דרך העבודה) היא זאת ששומרת על הרוגע שלי אני לא יודע מה הייתי עושה בילעדיה.
"רותי אל תעבירי לי שיחות"אמרתי וירדתי למסעדת 'בון אפטיט' למטה.
***
"רק קפה" אמרתי למלצר
"בלי מאפה?" שאל אותי "בעצם,קוראסון חמאה"השבתי
"אוקי,כבר יגיע" אמר והלך.
**נקודת המבט של יעל**
"לא הבנתי,דוגמנית?אני?" שאלתי בפה מלא מוקרם
"לא בידיוק דוגמנית.אני צריך לעשות קליפ לקולקציה חדשה של בגדים וחסרות לי בנות"הסביר את עצמו. עדיין לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי. תן לי לסיים את האוכל בן אדם!
"לא הבנתי"אמרתי ולקחתי עוד ביס.
"אוקי,קשה להשגה" אמר "לא.אני פשוט לא מבינה" אמרתי
"זה יומיים של צילומים,שעתיים מרוכזים בכל יום ו..אחלה כסף" אמר בחיוך.
"לא יודעת" הרעיון של הכסף קרץ לי
"מה לא יודעת?" שאל
"אני נראת לך דוגמנית,בקושי על עקבים אני הולכת" אמרתי ולקחתי שלוק מהענבים
"אני ישאיר לך כרטיס ביקור,תירצי תתקשרי ואני יסביר הכל" אמר והוציא מהכיס שלו של החליפה כרטיס שחור לבן מעוטר יפה ויצא מהמסדה.על הכרטיס רשום בגדול "סער אהרון סוכן דוגמנות 'מודל-טופ' " ולמטה המספר שלו.
"עכשיו נפל לך האסימון?" שאל אותי ג'וני וישב מולי
"לא"אמרתי עדיין מביטה בכרטיס
"אם תסתכלי למעלה תדעי את התשובה"אמר וגם הוא הלך
"די לתת לי כל הזמן חידות" אמרתי בעצבים וראיתי את חיוכו השטני מרחוק
שילמתי על המנה ויצאתי מהמסעדה "פאק" לחשתי.
הסתכלתי למעלה על הביניין הגבוה שמתחת המסעדה ורשום 'בינייני אהרון שוורץ' שוורץ כניראה שותף או משהו. הוא הבעלים של הביניין הזה.
"בטח טחון"לחשתי וצעדתי לבית עם הכרטיס ביד