Aviya.T
....

שקופה.

Aviya.T 30/03/2015 693 צפיות 2 תגובות
....

בלתי נראית. שקופה. ככה הם רואים אותי, או יותר נכון לא רואים אותי…
ושנים שהאמנתי, שנים שהתבוננתי במראה וראיתי את עצמי חסרת צבע, לא כמו כולם, לא מיוחדת…
עוד אחת.
כמו רוח רפאים, יכולה לעבור דרך קירות, אך הם לא ידעו שאני מצליחה להרגיש, שכשהחץ נשלף אני מרגישה אותו עמוק עמוק בלב, ואני רואה את הטיפות השקופות הזורמות בעורקיי יוצאות ממני החוצה.
הייתי שותקת במקומות שהרגשתי כלא נחוצה.
הייתי שותקת הרבה.
עושה מה שאומרים לי, מילה במילה.
ולעיתים הייתי צורחת, הייתי צועקת, קולי היה גבוהה אך באוזניהם נשמעה רק דממה דקה.
לרצונות שלי לא הייתה כל חשיבות.
גדלתי בתוך כלוב, כלוב שקוף,
שקוף כמוני. הוא לא היה בנוי מברזלים, הוא היה בנוי מהערות שלהם, מהדברים שהכתיבו לי, מכל מה שוויתרתי עליו, מן הפחד של עצמי.
האם נולדתי ככה?
אז התשובה היא לא, פעם היו לי צבעים, צבעים עדינים שמחכים שיעבו עליהם בצבע נוסף. שאגלה את הצבע האמיתי שלי בעולם, שאלטש אותו אחרי עבודה מרובה,
אך גזלו את היכולת הזאת ממני.
עד שאני כבר בקושי זוכרת את הצבעים המיוחדים שלי.
ולרגע בפינת הכלוב העגול, בין האפשרי לבין הדמיון מצאתי כלי נשק, העשוי מזהב. ניגשתי אליו, הרמתי אותו באצבעותיי השבריריות,
היכיתי על הסורגים, ולפתע גיליתי כוח שלא ידעתי שיש בי, הסורגים אט אט התמוססו,
ברחתי, מרדתי.
ויכולתי לראות את הגוף שלי מתמלא בצבע, צבע מיוחד משלו, בוהק.
עיניי נשטפו, הבטתי אל הרצפה, פעם היה בה נוזל שקוף שירד מעיניי ומן הלב, עכשיו נוצר סביבי מעיין אדום מהול במליחות דמעותיי.
מצאתי לי מקום, מקום בו שמים לב לנוכחות שלי, שלחיים שלי ישנם משמעות, מקום בו אוהבים אותי, ולא את מה הדמות שרוצים שאהיה.
מקום בו הלב שלי שקט.
מקום בו הוא לא מדמם יותר.
השנה הזאת נולדתי מחדש, חזרתי אל המקור שלי.
אבל אני צריכה לעזוב לכמה זמן…
והם לא יודעים עד כמה קשה לי לחזור, לאותו מקום מנוכר,
מקום אותו אחרים מכנים 'בית'.


תגובות (2)

אממ… הרבה דברים הציפו אותי במהלך הקריאה. יש כמה מקומות שבהם מאוד החברתי לקטע (כמעט לרוב)..
אפשר לראות מהקריאה שקשה לה בחברה, שהיא מנסה להשתנות אבל זה כאילו הכל סביבה פשוט משתיק אותה ולא נותן לה לצאת החוצה..
כתיבה אמיתית ומקסימה

31/03/2015 09:00

תודה רבה נשמה, שמחה שאהבת. דווקא בחברה יותר קל לה, זה בבית שקשה לה,
איך אני יודעת? ציפור קטנה לחשה לי…

31/03/2015 18:21
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך