תקופות שנעלמות ולא חוזרות

אהבנו זה את זו
חשקנו זה בזו
זו הייתה אהבה מטורפת
אהבתי עד בלי די, פינקתי , נתתי את כולי, הקדשתי מחיי
כך כמה חודשים עד שהגיע היום
הגיע הזמן להגיד שלום..
פתאום כל מה שהכרתי הפך לזר
הרחובות רקים ,לעמוד שם לבד..
ההרגשה שחוזרת ונשאלת עד מתי?
עד מתי זה יימשך? מתי כל זה ייגמר?
והנה באה עוד תקופה רעה.. בדידות, עצב, כאב קטן..
הכל נראה חסר משמעות,
געגועים לפעם הולכים ושבים..
זכרונות בלתי נשכחים…
והזמן עובר , השנים חולפות , נתגבר..
לאחר כל השנים פתאום זה חוזר, המבט הזה… האהבה.
וכך זה נמשך עוד כמה סיבובים עד שנגיע לפסגה או לתחתית העולם
היכולת הזאת כל מה שאנו מחפשים בעצם נמצא ממש כאן מולנו
אך מרוב מחשבות אנו לא שמים לב
אנו מקווים ליצור לנו חיים שאנו רוצים ומתמקדים בזה ובמקום להסתכל ותת גם לעולם לדבר למסביב , אנו מתעלמים מכך .
והפחד שרודף , שלנו הוא לוחש אל תעשה תיזהר , ובמקום לקחת סיכון ולנסות אתה מתרחק
אתה לא עוצר לרגע ושואל למה לא ? למה לא לנסות?
וכך עוד תקופה שחלפה בלי לומר מילה , האכזבה שנותרה מנסיון שלא נעשה .
אז בעצם הדבר שבאמת אנו זקוקים לו זה אומץ!
אומץ בכדי להשיג את מטרותינו
את האהבה שאנו חושקים בה
את הקריירה שאנו משקיעים בה
וכל דבר אחר