״מהסוף להתחלה״

מאיפה מתחילים?כניראה שבמקרה הזה מהסוף.
אימי הייתה האשה הכי נפלאה עלי האדמות.
אמא כזאת לא הייתה ואני לא אומרת בגלל שהיא הייתה שלי,כי זאת עובדה.
אמא שלי הייתה הכל בשבילי. אמא,חברה,אשת סוד,כתף רחבה שיכולתי להשען עליה תמיד.
אמא שלי הייתה כל עולמי.
אז היא מתה מהמחלה הארורה ביקום.
מחלה כזאת שפתאום מופיעה גוש אבל עדיין לא יודעים אז קצת מציק קצת מעיק הולכים לבדיקות הכל בסדר ממשיכים לא מבינים למה מתחיל לכאוב וכואב עוד יותר.
אז הולכים שוב לבדיקות ומגלים שגזר דין המוות נקבע ל9 חודשים,הלוואי 9 חודשים.
אלו היו כמעט 3 חודשים של גיהנום עלי האדמות.
אשפוז בבית חולים בליווי סבל כל כך גדול שלרגעים כבר חשבתי לעצמי קח אותה,רק שזה תסבול יותר,שלא יכאב לה יותר.
אבל לפני סופה של אימי המנוחה צריך לחזור עוד קצת אל סוף אחר.
סופה של אחותי,
בחורה בת 28 שיופייה הדהים את כולם
אין אחד שלא הסתובב או עצר כשראה אותה עוברת ברחוב,היא הייתה ממש פנטזיה.
רק חבל שהיא לא ראתה את עצמה כך.
לאחותי הייתה בעיה,בעיה לא ידועה-אניגמה
אף אחד לא ידע ממה היא סובלת
אז נכון,היא לא הצליחה לשמור על עבודה לאורך זמן,ונכון בני זוג מוצלחים לא היו לה
אבל היא הייתה בריאה,חכמה,אחות גדולה שתמיד הגנה עליי,חברה נהדרת…אז מה קרה שם?
את זה אף אחד לא יודע,זאת אומרת אני בטוחה שאנשים שמדברים על המקרה קובעים כי היא התאבדה.
אבל אני לא יודעת, למה התאבדה?
מה היה חסר לה?אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שהיא זרקה את עצמה מהחלון
אני פשוט לא מוכנה להשלים עם זה.
עברה שנה מאז שאחותי נפטרה וחצי שנה למות אימי.
מצחיק קצת לא? מצחיק כמה זה נורא
כניראה שאני לא אצליח להשלים עם העובדה שזה קרה,וכניראה שאני גם לא אפסיק להרגיש אשמה על זה שאני כאן והן לא.
אני אוכלת,ישנה,צוחקת ובוכה
אני כאן והן לא.